בימים כמו אלה, כל המחשבה שלי וכל הרצון שלי ללכת ללמוד מהעתודה, נראה לי
פתאום משהו שאני לא רוצה.
כשאני רואה איך החיילים נלחמים עבורינו, נהרגים עבורינו,
בא לי להיות שם, אני רוצה להיות שם ואני יודע שאני חייב להיות שם, איתם,
בשדה הקרב.

כשאסיים כיתה י"ב, שזה יקרה השנה, אם בכלל נחיה עד אז,
אני לא בטוח עכשיו שאני רוצה ללכת ללמוד,
זאת אומרת, אני יודע שאם אלך ללמוד אני אצליח בחיים, אני מתכוון ללמוד
משהו שיעזור מאוד לי ולמדינה,
אבל מצד שני,
אני מרגיש שאני צריך להיות במקום אחר... להילחם על הבית, על הארץ הזו.

אני יושב בבית, בין אזעקה לאזעקה, בין נפילה לנפילה, כשבאותו זמן
אנשים טיפ טיפה יותר מבוגרים ממני נמצאים בשטח אויב, שטח ממולכד,
ומנסים למצוא את כל אותם אלה, שמנסים לפגוע בבית שלי,
איך אפשר שלא לרצות ללכת ולהילחם יחד איתם?
זו הרגשה של חובה שאני חייב למלא, ואני עכשיו בספק מה אני רוצה
לעשות לאחר סיום בית הספר, בעזרת השם.

דילמה.

אבל אם אתה רוצה ללמוד וגם ללכת לקרבי יש כזאת אפשרות
שמעתי שאם אתה לומד עתודה ורוצה לקרבי, הצבא מוותר לך על הקבע ובמקום זה אתה יכול ללכת לקרבי ואחרי הקרבי יהיה לך גם תואר אקדמאי וגם סיפוק מהקרבי.
אבל בתכל'ס גם אני רציתי ללכת ללמוד אבל עכשיו אני רוצה רק קרבי, ללכת ולהגן על המדינה

עדיף קרבי משתי סיבות .

1. אחרי שאצה מסיים שרות צבאי קרבי אתה זכאי למימון של הצבא בתואר ראשון שלם באוניברסיטה כך שלא תצטרך להוציא שקל .

2. אם לא ילך לך בלימודים או שתלמד מקצוע שבו אתה קובע את השעות בהן תעבוד יהיה לך רובאי גבוה שאיתו תוכל להתקבל לכל עבודה בתנאים גבוהים .

אבל זה מה שאני אומר אם אתה רוצה אחרת החלטה שלך