זה לא חדש לכם. ההיסטוריה של מכוניות סטיישן בארץ די עגום. החל מאודי הסופר-אלגנטית וכלה במאזדה העממית, כל מי שניסה לשנות את גישתו של הישראלי בעידן המודרני, נחל כישלון חרוץ. אפילו וולוו, שהסטיישן היה מרכז חייה בעבר, כמעט ונעלמה מהתחום. למעשה, בשנתיים האחרונות, הסטיישן היחידה שרשמה כאן נוכחות של ממש הייתה ה-307SW של פיז'ו. בעיקר כי היבואן השכיל למצב אותה כתחליף מיניוואן, אגב, והתעלם מ"הסטיישן".

זאת, בהתאם לגישה הגורפת בפיז'ו של היום. גישה שמבינה כי "סטיישן" סטנדרטי, לא מעורר מספיק יצרים היום. לא מביא את המספרים הנדרשים לסעיף הרווח. כך בגרסאות ה-SW של ה-206 , כך כאמור עם ה-307 , ומעתה גם ה-407, בגרסת "סטיישן-שונה" - כזו שמבחינת פיז'ו למשל, עשויה לרשום לזכותה את חלק הארי ממכירות פיז'ו באירופה. מסקרן, נכון? אז נהגנו בה.


יפה ומיוחדת

הרבה בחוץ :

קודם כל, בואו ונסגור עניין אחד חשוב. ה-407SW נראית טוב מגרסת הסדאן הקצרה ממנה ב-8.5 ס"מ, כמעט מכל זווית. היא מיוחדת, "נכונה"

ומעזה ממנה, היא צעירה ונמרצת, מזכירה לנו את גרסאות ה"שוטינג ברייק" (סטיישן-שלוש-דלתות) שנעלמו מהעולם. החרטום המיוחד, סרח עודף ארוך ונמוך מלפנים, שמשה גדולה משופעת, כולם נראים כאילו תוכננו במיוחד.

דווקא מאחור היא קצת פחות מיוחדת. זאת למרות קורה מעוגלת המטפסת מעלה, למרות שמשה גדולה ומקיפה. הדלת האחורית, הנוגסת עמוק אל תוך הגג ומקושטת בכרום בוהק, יחד עם יחידות תאורה גדולות, רק מוסיפים לאלגנטיות. פשוט נראה טוב.

מעט בפנים :

אלא שההחלטה כי לא מדובר במכונית נישה, מנעה מאיתנו שינויים מעניינים בתא הנוסעים. יש אמנם דלת אחורית מפוצלת (ניתן לפתוח שמשה בלבד), יש מלפנים מושב נוסע מתקפל, וכמובן שורת מושבים שנייה מפוצלת, שלצערנו לא מציעה מספיק מרחב לרגלי היושבים בה. יש גם אטרקציה, בדמות גג זכוכית ענק (1.6 מ"ר) עם כיסוי חשמלי, בדומה ל-307, אך באיכות גבוהה יותר, עם מתג נוח ותפעול משכנע. יושבי החלק האחורי לבטח יהנו ממנו. וזהו, פחות או יותר.

תא המטען למשל גדול ב-23 ליטר בלבד (455 ליטר) מזה שבסדאן, אך כמובן נוח יותר לשימוש. גם מרחב הראש לנוסעים גדול יותר, הודות למבנה הגג השונה. מעבר לכך, הכל רגיל. כולל אווירה מכובדת ומפנקת יחסית, אך הנדסת אנוש בינונית שבאה לביטוי בעיקר במרכז מידע-שמע-אקלים לא ממש נוח.

מנועים שונים :

הגרסה הבסיסית ל-407 (2.0 ליטר) הפתיעה אותנו עם ביצועים הולמים יחסית, ותוספת של 56 ק"ג לא אמורה לשנות כאן. אלא שה-SW מגיעה אלינו בגרסת 2.2 ליטר, שמבטיחה קצת יותר, עם 160 כ"ס ו-22.4 קג"מ (23 סוסים ו-2.9 קג"מ נוספים). הנתון הרשמי מדווח על 12.7 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש, ומהירות מרבית של 205 קמ"ש, כמעט זהה ל-2.0 ליטר סדאן. למה? בגלל יחס העברה סופי ארוך יותר, וכיול "רגוע" יחסית לתיבת ההילוכים.

זו האחרונה מרגישה אמנם טוב מכפי שזכרנו, אך ממהרת להעלות הילוך, מציעה ראשון ארוך מדי, שני שמגיע מהר מדי, ולעיתים סירוב נחרץ להוריד הילוך. בכביש הררי איטי ומפותל, עשוי מצב זה לגרום ל"נפילת כוח" מיותרת. לעומת זאת, יחס ההעברה ה"רגוע" יחסית מאפשר שיוט שקט יותר ויכולת האצה עדיפה במהירויות גבוהות, ולא רלוונטיות עבורנו. צריכת הדלק הממוצעת עמדה על כשבעה ק"מ לליטר.

ניהוג דומה :

תוספת קלה במשקל וקצת פחות זניחה באורך, לא השפיעו דרמטית על התנהגות ה-407 בגרסת SW. כיול מתלים שונה במקצת וגומי נדיב יחסית (215-55-17), הופך הנסיעה לנוקשה מעט במקרה הטוב, לא-ממש-נוחה במקרה הפחות טוב. ובכל מקרה, לפחות נעימה מגרסת הסדאן. מלבד זאת, ההגה המדויק יחסית מתקשה לשדר אינפורמציה רלוונטית, ונוטה - יותר מבסדאן - להעביר לידי הנהג שיבושים באספלט.

מצד שני, הנטייה לנדנוד קל במהירות גבוהה פחות בולטת (גם אם קיימת), ויכולת השלדה גבוהה. זה אומר בין היתר שהנטייה לתת-היגוי נשמרת בגבולות הסביר ו"הבטוח". גם כאן, כמו בסדאן האוטומטית, בקרת היציבות "היסטרית" מדי. נוחות הנסיעה מחוץ לעיר בינונית, ופחות טובה במופגן מזו של הסדאן בעיר.


פיז'ו 407SW

שם יצרן ודגם פיז'ו 407 2.2 ליטר אוט'
מנוע 4 ציל', 16 שסתומים, רוחבי
נפח 2,231 סמ"ק
הספק מרבי 160 כ"ס ב-5,650 סל"ד
מומנט מרבי 22.4 קג"מ ב-3,900 סל"ד
אורך 476.5 ס"מ
רוחב 176.5 ס"מ
גובה 148.5 ס"מ
בסיס גלגלים 270 ס"מ
משקל 1,535 ק"ג
מהירות מרבית 205 קמ"ש
100-0 קמ"ש 12.7 שניות
אחריות 24 חודשים
מחיר 225,000 שקל

נו אז היתם לוקחים אותה לסיבוב?
היתם קונים אחת כזואת {אם היה לכם כסף כמובן חח}?
מה אתם חושבים על האוטו החדש מבית פג'ו??