לאלמונית.

איך אפשר לתאר חוויות? מילים זה דבר נדוש.
איך אפשר להסביר דברים שאתה רואה, מרגיש, למישהו אחר?
איך אפשר להסביר לך, לתאר מצב,אי צדק הזה שאני חש?
למה ג'ובניק חי טוב?! מוקף חילות, יש לו את כל הזמן והאפשרויות לעשות?
חבל שהשנים הטובות חולפות מהר.
למה שאני מגיע הבייתה בשבת ומנסה להתחיל איתך את אומרת:"אתה מקסים אתה חמוד אבל אני לא אשב שבוע,שבועיים,חודש,חודשיים ואחכה לאדון שיבוא מסריח,מלוכלך ועייף, ברוך ה' אני יפה והאפשרויות פתוחות בפניי"
ועוד שבת עברה.
למה כשהתגייסנו לחברה במחלקה היו הרבה חברות,מכתבים,חבילות ופתאום נשארנו כולנו לבד?!
בגלל 3 שנים ארורות?!
אני יושב פה בX בתוך אוקיינוס של בוץ. שלג מרחף אט אט ואני רועד אבל הלב... הלב יותר קר, כי כשאני שוכב פה את מתהפכת במיטה החמה והיבשה בבית המוגן בין השמיכות (לבד או עם האהוב) ולא חושבת על כלום, לא יודעת בכלל שיש חיילים שרועדים מקור ומתים לעצום עיניים, לישון.. ששומרים עלייך אלמונית, כדי שתוכלי לשכב במיטה החמה, רגועה. כשאני בגל"ב או באבוקה עם נשק, אפוד, קסדה והרבה כעס בלב.
איך להסביר לך?
הרגשה של מתח וחרדה, של פחד ואהבה כשאני בא הבייתה ומספר על היתקלות ועל הפחד וההתרגשות-ואתם מנענעים בראש, כאילו מבינים ומספרים על המכונית החדשה.
כשאני סופר אבנים שפוגעים לי בג'יפ ושומע איך החשוד תכנן לעלות ליצהר ולתת צרור בכל האחים שהיו איתי ממרץ 2002 ובעיתנות כותבים על חיילים רעים שיורים והורגים. כשאני רץ בין הסמטאות וילד בן 10 מקלל את האמא והאחות ומתאר איך הוא יהרוג אותך מא' עד ת'. ואני נגנב כשאני בקסטינה ורואה נוף שרואים בחו"ל אך אני רוצה לראות את הבית ואני רואה אותו.. בחלום, בתמונות, אני רוצה מילה טובה!
כשכואב הגב והעיניים אדומות מחוסר שינה אני קורא בעיתון איך מסיבות אידאולגיות לא מוכנים לשרת בשכם,טיל כרם,קלקיליה,רמאללה,ג'נין כי זה נוגד את צו מצפונם. יש פראיירים אחרים שיעשו את העבודה השחורה בשבילם, כל הצפונים והציוניים. אז מה אנחנו? אנחנו ה"כושים" של מדינת ישראל?
הם לא מבינים איפה הם חיים, הם לא מבינים שבלעדינו הם פשוט 2 מטר מתחת לאדמה?! ואני לא מבקש רחמים!אני גם לא מרחם על עצמי, אני זועק לאי צדק! אנשים חכמים אמרו פעם "מי שלא עובד בערב שבת לא אוכל בשבת". אין להם מושג איך נרגיש אחרי 3 שנים שבהם ראינו מסגדים, מחבלים , נשקים וסמטאות. אין להם מושג איך נרגיש אח"כ כשנשכב במיטה עם החברה ונרגיש שיש אנשים שנולד 5 שנים אחרינו והם אלה ששומרים עלינו.
בגלל מציאות ארורה שנראית אבודה, אני חייב לשמור על אמא אהובה, על אבא על אחים, על אחיות קטנות, חברים וחברות! כן, אני גאה! אני לוחם!
לפני חודש וחצי הגעתי הבייתה ואחותי כתבה לי מכתב ונתנה לי אותו עם שוקולד, על המכתב היה' כתוב פשוט..."תודה רבה"!
היא בסה"כ בת 8 והיא מבינה יותר מכל הפולטיקאים בארץ המבוקשת הזו.
ממש התרגשתי, אם לא הייתי משחק אותה קשוח הייתי גם מזיל דמעהץ כי בשבילה אני נמצא כאן! אנחנו רוצים וצריכים מילה טובה! לא דורשים משכורת, לא רוצים מכונית צמודה וגם לא חופשות בחו"ל רק מילה טובה!
רק מילה טובה שנדע שאומה שלמה עומדת מאחורינו, שנדע שיש בשביל מה, שנרגיש ששווה, שנדע שלא טעינו שביקשנו קרבי.
שכל דבר קשה יהפוך לקל כי בשבילך הכל נעשה, מולדת אהובה!
אולי זה נשמע "קיטשי" וסתם כאילו אנחנו מבלבלים תשכל, אך גם היום ש מי שחושבים ומרגישים כך. תנו לנו תכוח להמשיך קדימה.. לנצח...
על החתום, החייל הפשוט.
המכתב הזה נכתב בידי חייל.. המכתב הזה הוא מכתב התאבדות שהכתב בידיו, הוא התאבד בגלל לחץ מהצבא, בגלל דיכאון, הוא ירה לעצמו כדור בראש והתאבד! הבקשה שלו הייתה שהמכתב הזה יופץ. אני מקווה שתמלאו אחרי הבקשה שלו. תודה!aariall ססוףףששחורר ססוףף