בבינוניי עיר ושמה גן עדן ססוףף

אהבת חיי, אל מול עיניי חלפה.
לא משו מוצק, בן אדם, או חפץ.
נראית כמו האור שבקצה המנהרה.
אל מול עיניי ראיתי את גן עדן.

פיזמון:
עיר ושמה גן עדן , מה את מסתירה.
רוצה להגיע, לדעת מה את מכילה.
האם מלאה את בפרחי הסביונים?
או מושכת אלייך נשמות חסרות אונים.

אור לבן בוהק קרא "בוא אליי".
ופתאום הרגשתי את המשיכה החזקה.
יד בלתי נראית תפסה את רגליי.
ואז כל האהבה מעיניי נעלמה.

פיזמון

הכל שחור, תיהום עמוקה.
ופתאום הרגשה מוזרה בבטן.
היציאה התהום, נקודה רחוקה.
ואז הבנתי, זה גיהנום לא גן עדן.

פיזמון

מהנקודה הרחוקה, יד מושטת.
האם יש סיכוי, האם יש תקווה?
היד פתאום את ידי לופטת.
ואז גופי התפוצץ משימחה.

פיזמון


נערה תכולת עיניים מול פניי הופיעה.
לא צריך הרבה, הספיק לי מבט.
פתאום קפץ ליבי ואותי הפתיע.
ואז הבנתי, זאת את...האחת!

אבל לא הבנתי מה הבית האחרון קשור.
הייתי מציעה לך לא לשים בסוף כל משפט נקודה.