בוקר אחד של שמש
אחרי ליל שטוף זיעה
גופתה היפה מאמש
מוטלת ללא רוח חיה
השקט שכרגע קיים
זה כי אתמול הכל נדם
אותה השניה של רעש
שהופכת בשניה לשתיקה
הופכת לחוסר מעש
שהופכת בשניה לכעס

ואז הזיכרונות הרעים מהלילה היפה
שבוא ניגזרו חייה של אישה יפה
סתם ככה בלי שום סיבה
נלקחו חיים של אדם
מתוך כל הרעש ששמע
פיתעום יותר לא נישמע קול הצעקה
העדין של האישה
ולפתע פתאום נזל על האדמה דם מיראשה
של האישה שזרם לכל אבר ללא הפסקה
לא ניתן להחזיר את מה שקרה
ולא את הנעשה

ריח של ערב מיתנוסס באוויר
בחורה יפה מרחפת על אדמה לחה
רגש שלרגע לא מותיר ברירה
וגורם לעולם לשכוח מהרע

ואז הופיע הצל
של גופו הגס והגדול
מול הגוף היפה והעדין
של האישה ובלי שום טיפת חרתה
או מצפון לכח בידב גרזן ומחדיר לראשה
ואז אחרי שכבר אין יותר ספק במותה
הוא מביט בעינייה ורואה בהן זיכרונות מחייה היפים
והשקטים וזה גורם לו לחשוב
שנית אבל הזעם שולט בוא יותר מכל


בשעות ערב כלל לא מאוחרות
יוצאת עלמה יוצאת לבית קברות
אך אינה יודעת דבר העומד לקרות
על אותו נבל שלא ישאיר כל תקוות (בעבר!)






כל מה שנשאר זה רק זכרון
מיספור יפה.
אותו יזכור כל אדם שחי
את הרגע הזה.

זה עוד הולך לעבור תרגום לאנגלית לשיר מאטל שלי...