זבנג.נט

איך לעזאזל אפשר להתמודד עם מוות??!?! הודעה זו נכתבה על-ידי אחת-17 בתאריך: 13.06.06 - שעה: 22:03:12 הבנאדם שהכי יקר לי בעולם... למה זה קורה??? איך בדיוק אני אמורה להישאר נורמלית ולא להכניס לעצמי כדור לראש ולהצטרף אליו גם כן?? כי גם ככה החיים שלי לא ימשיכו עכשיו רגיל. אני פשוט רוצה למות. אף פעם לא היה לי את הקטע הזה של "בא לי להתאבד כי החיים בזבל". תמיד השתדלתי להיות שמחה ולקחת את החיים באיזי, אבל עכשיו.. אף פעם לא הרגשתי כל כך ריקנות, כל כך יאוש, כל כך רצון להפסיק עם החיים האלה כמו עכשיו. אף פעם לא הרגשתי את הרגשות האלה בכזו עצמה!! כי באמת אין לי בשביל מה לחיות יותר. דוקא עכשיו כשאני מסיימת תיכון ומתחילה את החיים.. למה לעזאזל זה קורה????? הייתי צריכה כנראה לפרוק את זה.. שיהיו לכם חיים מאושרים.
אני מאוד מצטער לשמוע, אבל אני רוצה שתדעי משהו הודעה זו נכתבה על-ידי גרש בתאריך: 14.06.06 - שעה: 05:07:56 התמודדות עם מוות - זו הבעיה הכי קשה שבנאדם יכול להתמודד איתה, אם הוא בכלל יכול, זה דבר מאוד קשה ומאוד כואב, זה לא עוד מבחן ארור שמפחדים להיכשל בו, פה מדובר על רגש חזק ועל קירבה לבנאדם שנפטר, וזה דבר מאוד קשה, אני מתאר לעצמי שמאוד מאוד כואב לך באשר לאדם הקרוב אליך שנפטר, אני יודע שלקבל ידיעה על מישהו שנפטר זה הדבר הכואב ביותר שיכול להיות, במיוחד כשזה לא מזיקנה אלא מאירוע כלשהוא, אירוע לב, תאונת דרכים, פעולה צבאית כושלת וכד', כי את יודעת שזה יכול היה להימנע איכשהוא, את יודעת שזה לא היה צריך להיות ככה, שהוא עוד היה יכול להמשיך לחיות אם איזה משהו לפני לא היה קורה, ומאוד כואב לי על זה, ואני כואב יחד איתך את המוות של יקירך. דוד שלי, אח של אבא שלי, נפטר בגיל 20 ממחלת הסרטן, זו הייתה מכה נוראית למשפחה שלי, נוראית, סבתא שלי - אמא שלו וסבא שלי, שנפטר מסרטן גם הוא בגיל 60, לא ידעו מה לעשות עם עצמם, הם לא ידעו איך להסתדר עם מות בן, הרי הבן הוא זה שאמור לקבור את ההורים, ולא ההורים - שילדו את הילד שלהם ורוצים רק טוב בשבילו, ואין הורה שלא רוצה בזה, צריך לראות את הבן שלו גם הולך מן העולם? למה? מה קרה שזה מגיע לו? שנתיים מאוחר יותר, גם סבא שלי נפטר ממחלת הסרטן, הוא היה האדם שהכי קרוב לי מכולם, אני הייתי בן שנתיים ואני זוכר את היום בו נאמר לי שהוא איננו, אני הגעתי לבית החולים כשאבא שלי גם הוא שכב בבית חולים, כשהוא יצא מן המחלה בה הוא לקה, אבל אני רצתי לסבא שלי, רצתי למחלקה בה הוא שכב וצעקתי בכל בית החולים איפה סבא ואיפה סבא, הרופאים שהיו שם בכו וגם אמא שלי וגם אבא שלי, הייתי ילד קטן ולא הבנתי למה סבא שלי כבר לא איתי. המשפחה שלי התמודדה עם זה, המשפחה שלי יודעת איך זה להתמודד עם מוות ולכן הם גם דואגים לי ולכולם כל כך, הם יודעים שעוד מקרה כזה והם פשוט יישברו, זה קשה, אני מבין אותך, מאוד אפילו, אני לא יודע מי אצלך הלך לעולמו אבל אני יודע שזה מאוד קשה לך. תנסי, איכשהוא, אני לא אומר לך ללכת לעשות משהו שמח כדי שתרגישי טוב יותר כי זה טיפשי, זה לא עוד מקרה של אהבה נכזבת או כל זבל שכזה, פה זה רציני, זה מוות של אדם שיקר לך, שחשוב לך, וקשה להתמודד עם זה, אני רק יכול להגיד לך שבמקרים כאלה, רק הזמן מרפא את הפצעים האלה, הצלקת נשארת תמיד והזיכרון והאהבה שלך לאותו אחד יישארו תמיד אצלך בלב, הזיכרון של אותו אחד לא יכול להימחק לך לעולם, הוא תמיד יהיה איתך ואת תמיד תהיי איתו, אני מאמין שכאשר אדם הולך לעולמו, הוא עולה לאלוהים, אלוהים כנראה אוהב אותו אם הוא לקח אותו אליו, הוא רואה שיש המון רוע בעולם ואומר שלאותו אחד לא מגיע כל זה ולכן הוא לוקח אותו אליו, שם יהיה לו טוב יותר, קשה לי להאמין שכשאדם מת זה נגמר סופית, לא ייתכן, מגיעים לאנשהוא, לא יכול להיות שזהו זה, זאת אומרת, אנחנו לא נהיה יותר? לא נרגיש יותר שום דבר? לא נאכל למצמץ? לישון? לאכול? אנחנו לא נהיה פשוט בעולם? אנחנו פשוט נישן לנצח? אני לא חושב ככה, קשה לי להאמין, אז אני מאוד מטצער לשמוע על מות יקירך, אני רק רוצה שתדעי שאני איתך בזה ומחזק אותך ואת המשפחה שלך ומאחל לכם שלא תדעו עוד צער, ושתוכלו להתמודד עם זה בצורה כלשהיא, כל אחד בוחר את הדרך שלו, מקווה שלא תבחרי בדרך ההכחשה, כי זה לא יעזור, ויש הרבה שבוחרים בדרך הזו, כי קשה, קשה לעכל את זה, קשה...
כנסי ליטל הודעה זו נכתבה על-ידי רמי הקרוע בתאריך: 14.06.06 - שעה: 05:53:55 מאמי אין פה הרבה מה לעשות חוץ מלהנציח... להתמודד אי אפשר כי עד היום שאני חושב על בן דוד שלי אני בוכה. אני לא פסימי זה פשוט ככה אבל הכי הרבה שאפר לעשות זה להיות חזק בשביל המשפחה וצריך להיות חזק בשביל עצמך... את צריכה ללמוד לחיות בלעדיו למרות שזה מאוד קשה. אם את רוצה לדבר אני תמיד אבל תמיד פה בשבילך כנסי לאייסיקיו אם את רוצה לדבר על הכל 226514844 באמת ליטל
ליטל אני רוצה להוסיף משו > הודעה זו נכתבה על-ידי עוז בתאריך: 14.06.06 - שעה: 13:52:11 יירוקקאנשים מתים, זה קיים בעולם ואין הרבה איך להתמודד עם זה. איך שלא תרצי, מה שלא תעשי, המצב ימשיך להיות כמו שהוא, בין אם תבחרי להיזכר בזה כל רגע ולהתעצב בגלל זה. אני חושב אחרת, אני אוהב את המשפחה שלי, אוהב את החברה שלי, אוהב את החברים שלי, גם את המורים שלי והרבה אנשים שאני מכיר, איכפת לי מהם ולא הייתי רוצה שיקרה להם משהו רע, אבל, אני לוקח בחשבון שהכל יכול לקרות, אני לא מאמין בשום דבר על-טבעי ולדעתי בנאדם שמת פשוט מת, אני לא חושב שיש עולם הבא וכד' - ותאמיני לי שלבנאדם כמוני יותר קשה לקבל מוות של קרוב, מצד אנשים אחרים הם רואים את האהוב שלהם בגן עדן או במקום כזה או אחר, אנשים כמוני לא רואים אותם בשום מקום. למה אני אומר לך את זה ? כי כשזה יקרה לי (והלוואי בזמן הכי רחוק שאפשר), אני אבכה, אהיה עצוב, אדע שאיזשהו עולם אחר (כל אדם הוא עולם!) שהיה מחובר לעולם שלי נגמר ואמשיך הלאה. ואל תטעי, "אמשיך הלאה" זה לא לשכוח, לשכוח, להיזכר לפעמים, אפשר גם להזיל דמעה - אבל לא להיות כמו אותם אנשים שבשבילהם זה הסוף, כאלו אין מחר, יום יבוא ואת תתחתני, תלדי ילדים והם יהיו חשובים לך לא פחות מזה שהלך לך - וזו ההוכחה הכי טובה שעדיף להמשיך הלאה, כי בחיים האלו לא רק מאבדים אלא גם מוצאים/יוצרים עולמות חדשים. את תהי בסדר. רק תסמכי על עצמך ולא להתייאש, חיים רק פעם אחת ונראה לי שלמדת את זה.. אז בחייך, תצאי מהמחשבות האלו כי חבל שתעבירי את ההרגשה שלך לאלו שאת חשובה להם.ססוףף
ליטלי... :( הודעה זו נכתבה על-ידי SweetY בתאריך: 14.06.06 - שעה: 14:08:57 אני מאוד מצטערת! את האמת אני לא יכולה ממש לייעץ לך כי לא חוויתי מוות של מישהו קרוב (ברוך ה') אבל מה שכן אני יכולה להגיד לך.. שאני חושבת שאת חייבת להכריח את עצמך להישאר נורמלית, גם אם זה קשה צריך להבין שמוות זה חלק מהחיים, לצערנו. ממה שיצא לי להכיר אותך את בחורה חזקה, ואני בטוחה שאת תעברי את זה!
התמודדות עם אובדן, עם מוות, עם פרידה הודעה זו נכתבה על-ידי kifkef בתאריך: 14.06.06 - שעה: 15:11:42 מתחילה ברצון להתמודד איתו. בהגעה למצב של כן אכפת לי להמשיך אני לא רוצה שהחיים שלי יהיו בזבל אבל הם כן. מה אני עושה? וזה בדיוק מה ששאלת כאן. התמודדות עם מוות נחלקת להמון שלבים, היא אורכת זמן, היא גורמת לחוסר מוטיבציה (ולפעמים זה גם בלתי נקלט) לחיפוש אחר מחליף והיא קשה היא מאוד קשה (מצד שני, מי אמר שזה יהיה קל?) אז אחרי הפתיחה הזאת אני אציין שאני משתתף בצערך, ואני מבין את התחושות שעוברות בך (אולי לא מנסיון אבל פשוט מעצם האנושיות) ואני חייב להרגיע אותך את בנאדם, וזה טבעי לחלוטין שאת מבוהלת ומפוחדת ומרגישה בבינונייחראססוףף ממה שקרה. אבל למזלך,קקותחתוןן ישנו פיתרון ססוףף בתחילה אני ממליץ לך להשלים עם מה שקרה. אותו אחד שהלך לעולמו הלך לעולמו ואין לך מה לעשות עם זה. לא משנה למה זה קרה, לא משנה כמה זה כאב שזה קרה וכמה זה לא פייר שזה קרה כי זה קרה מסיבה מסויימת, זה כאב וזה ממש אבל ממש לא פייר אבל זה קרה! ואין לך שום דרך לשנות את זה. השלב הבא הוא לא לחפש אשמים. לא להגיד הזנחתי אותו ובגלל זה זה קרה ולמה זה? פה אני חוזר לשלב הקודם, משום שזסה קרה. ואם תאשימי את עצמך את לא תשני כלום אלא רק תתבאסי. תשלימי אם זה שזה קרה בגלל xy ואת לא צריכה להאשים אפ'חד בxy האלה. אלא פשוט להבין שהם קרו וללמוד מהם לקח. עוד שלב הוא התמודדות תחושת הבדידות של אחרי. האדם הלך וזה גורם לתחושת בידוד הוא חסר לי! איפה הוא? למה הוא לא פה? אני נוהג בשביל שלב זה להזכיר לי שאמנם הוא לא פה אבל ההשפעות שלו עוד פה מה שהוא לימד אותי, (כמו במות סבתי) נשאר בתוכי הצחוק שהוא גרם לי שאני נזכר בו עדיין מעלה לי חיוך. הו לא פה לעשות את זה אבל הוא בהחלט שינה אותי, טומשנה אותי ועוזר לי כל פעם מחדש גם אם הוא לא פה. ודבר רביעי וחשוב שלמדתי מאח שלי, זה שאני לא מוכן להיות עצוב ואני מזמין גם אותך על זה שהוא הלך למה? משום שכל מה שנותר לי ממנו, זה צחוק, זה חיוכים, זו הנאה! זה מה שהוא הותיר בי, זה מה שהוא גרם לי וזה נותן לי סיבה רק להעריך אותו ולאהוב אותו ולא להצטער על זה שהוא הלך לעולמו. אלו מס' דברים כלליים שנועדו לפתור בעיות באופן כללי אבל כל מקרה הוא לגופו ולכן אם את צריכה עזרה -אישית- כלשהיא את -תמיד- מוזמנת לפנות אליי באייסיקיו 8903730
חמודה הודעה זו נכתבה על-ידי pop girl בתאריך: 14.06.06 - שעה: 18:42:43 להתמודד עם מוות זה קשה זה עניין של תהליך אבל את לא לבד יש לך את המשפחה ואת החברות הקרובות שתמיד היו ויהיו בשבילך תדברי איתן. זה לוקח זמן עד שמסתגלים שוב אז יוצאים מזה לאט לאט. קחי לך את הזמן ואני מבטיחה שתתאוששי.:)
ליטל הודעה זו נכתבה על-ידי ביגפוט בתאריך: 14.06.06 - שעה: 20:56:13 אני בן למשפחה מבוגרת... מאז שאני קטן, נפטרו המון קרובי משפחה היקרים לי יותר מכל :( גם דוד שלי מת בתאונת עבודה...תאונה שטותית... בהתחלה, כשמישהו נפטר, תמיד חשים ריקנות, יאוש ורצון להפסיק את החיים הללו. אבל התחושות הללו דועכות לאט עם הזמן, והמוח מפסיק לחשוב על זה כל הזמן. אסור לך לוותר כל-כך מהר. אני בטוח שאם אותו אחד שנפטר היה יכול למסור לך הודעה מהמקום בו הוא נמצא עכשיו, הוא היה אומר לך להישאר בחיים ולהנות מהם במידת האפשר. החיים הם מתנה, שנלקחת לפעמים מחלקנו, אך אלה שרוצים "להחזיר" אותה לא מבינים עד כמה הם ברי מזל. אני מקווה שתפנימי את מה שנכתב עבורך בתגובה שלי ובשאר התגובות. רוב התגובות נכתבו על פי נסיון אישי, מאנשים שהיו במצבך, ולכן את צריכה להפנים אותן... אם תצטרכי אותי, אני תמיד מוכן לדבר ולהקשיב 169879500 משתתף בצערך =(
תודה רבה לכם על מה שכתבתם הודעה זו נכתבה על-ידי אחת-17 בתאריך: 15.06.06 - שעה: 21:57:09 למרות שאין מילה אחת שיכולה לנחם על אובדן של אדם. זה השבוע הכי נוראי בחיים שלי.. אני מנסה לעבור ולהמשיך הלאה אבל זה פשוט לא אפשרי. אני חושבת שאני אסע לאנשהו לנקות את הראש.. ניסיתי להמשיך, יומיים שלמים שכל אחד מהם היה כמו נצח, אבל פשוט אי אפשר להתגבר. זו מועקה שתמיד נמצאת שם. בכל אופן תודה רבה לכם... היה ממש נחמד לראות שבאמת התייחסתם למה שכתבתי והיה לכם אכפת.. אתם אחלה חבר'ה. שיהיו לכם חיים שמחים ומאושרים תמיד.. ליטל.
אנחנו תמיד נהיה כאן בשבילך הודעה זו נכתבה על-ידי ביגפוט בתאריך: 19.06.06 - שעה: 23:22:24 תזכרי את זה... ולא משנה מה, אל תעשי שטות ליטל, אף פעם אל תוותרי כשאת מגיעה לסף יאוש... אני מקווה שהנסיעה תעזור לך יותר משהזמן יכול... כמו שאמרתי בהודעה הקודמת, את תמיד יכולה לדבר איתי ולשתף אותי במה שקורה, או סתם לשפוך את הלב...
היי מה פתאום הודעה זו נכתבה על-ידי kifkef בתאריך: 19.06.06 - שעה: 23:46:20 לאן את בורחת? יש לך דבר עצום להתמודד איתו. יש לך הרבה דברים להפנים תתחילי לעשות את זה זה הזמן יש לך חיים מלאים ורחבים לפנייך וזה לא יהיה אותו הדבר אבל מי אמר שזה צריך להיות אותו הדבר? זה לא יהיה אותו הדבר וזהו. תשלימי אם זה ותתחילי לאהוב את המצב החדש ו..יש לך עוד המון טיפים=] אגב החיים שלנו לא יהיו מאושרים ויפים הם כבהר מאושרים ויפים וגם שלך את פשוט צריכה להתסכל מהזווית הנכונה
פשוט לא לחשוב על זה הודעה זו נכתבה על-ידי asaf141 בתאריך: 06.07.06 - שעה: 11:47:55
... הודעה זו נכתבה על-ידי אלעד בתאריך: 06.07.06 - שעה: 13:36:27 אמת אין הסבר או מילה שיכולה לנחם אדם שאיבד מישהו קרוב זה אין ספק! אבל השאלה היא מה הבן אדם הזה עושה עם זה קובר גם את עצמו או שמנסה להמשיך בחיים הכל עינין של בחירה עם כמה שזה נישמע קר צריך להמשיך בחיים נכון שתמיד תהיה תפינה החמה....בלב בהצלחה.
אל תחשבי כך. הודעה זו נכתבה על-ידי אורח בתאריך: 18.07.06 - שעה: 17:29:12 תתכלתת החיים שלך הם המתנה הכי גדולה שניתנה לך בחיים. תביני,כל בנאדם שנפטר,נולד מישהו חדש. אני מבינה שהבנאדם יקר,כי גם לי קרו לא פחות אובדנים פשוט-מתגברים. כמובן,מותר לך לבכות,מותר לך להרגיש רע אבל זה יעבור. תזכרי את דבריי. -ספיר- ססוףף
זה חלק מהחיים.. הודעה זו נכתבה על-ידי אורח בתאריך: 19.07.06 - שעה: 11:26:35 זה חלק מהחיים, אין מה לעשות כדי שזה יעבור, את תמיד תרגישי תעצב ותמיד תזכרי, אבל את לא תועילי בכלום אם תתאבדי, את רק תעשי דברים גרוע יותר..