כתבתי שיר לפני כמה ימים ורציתי לשתף אתכם בו, אני מקווה שתבינו
אותו ואת המצוקה שאני נמצא בה. מקווה שתקראו ותגידו מה דעתכם.

הנה השיר:

אאדוםםמהיכן תבוא הישועהססוףף

לא, זו לא הדרך בה בחרתי לחיות,
באמצע החיים, אני פשוט חייב לבכות,
ההרגשה של כוחניות ושליטה - נעלמת,
המוח יחד עם האהבה נכנסים לתרדמת.

אני חייב להחזיק את עצמי חזק,
לא לתת לעצמי להיפגע מאילני סרק,
ככלב המשוטט לו בסימטאות,
משוטטת לה האהבה ולא משאירה עקבות.

מהיכן תבוא הישועה?
מהיכן אקבל את העזרה?
לא, זה לא תמיד חייב להיות הכאב,
המטייל לו יום יום בעמקי הלב.

זה שורף, זה כואב,
לעולם יותר לא אשב,
עזרה אני צריך, לחיות אני צריך,
איך, איך מפה אני אמשיך?

ואולי להיוולד לא הייתי צריך?
בכדי לתת לעולם את הלב להתיך?
אמשיך בדרכי, אמשיך לתמיד,
את המטרת הנעלות בפני עצמי אעמיד,
את אוייבי ושונאיי - אשמיד.

רק דבר אחד חשוב אני רוצה להגיד לך-
שאף פעם אל תגיד "אולי לא הייתי צריך להיוולד"
קרה לך משהו כ"כ קשה שככה אתה מרגיש?
תדע שאין משהו ששווה חיים של מישהו, שום כעס, פגע, כאב..
שום דבר לא שווה לאבד את החיים בגללו

רציתי להתייחס קצת בצרוה שונה לשיר שלך.

השיר שלך מאוד אופטימי,
אמנם אתה במצוקה. וזה דבר לגיטימי להיות בצקוה הרבה אנשים מגיעים למצב הזה.

אבל אתה מחפש איך לצאת ממנה
אתה שואל "איפה הישואה?"

לדעתי - ואני מדגיש לדעתי - הישועה, תמונה כולה בך.

אתה מוזמן להיעזר בנו להתמודד עם אותה מצוקה
אבל בסופו של דבר זה אתה - אתה - אתה.

צא ותתמודד עם הבעיה.