--------------------------------------------------------------------------------


~**החרב...**~



--------------------------------------------------------------------------------




הוא הלך בדרך לחדר היולדות... אבי... אם חבילה, אמר הוא לאמי שאני חיבת ללבוש את זה לכל החיים.

אמי פתחה את החבילה, בתוכה היו 2 חוטים שחורים, על כל חוט אבן, אחת כחולה, אחת לבנה. שרשראות...

"מה זה?" אמי שאלה, איני יכול לומר לך, רק אומר שביתך זקוקה לשרשראות אילו אסור לה להורידן בחיים.

אימי תלתה את שרשראות אילו על צוורי ונרדמה...



היי, קוראים לי מישל פייפר, יותר נכון מישלה גורמה פייפר. אני בת 14 ואני יהודיה שגרה בלונדון אנגליה, יש לי אחות גדולה שקוראים לה דיינה ואח יותר גדול ששמו אורלנדו. אין לי אבא, הוא מת במלחמה, אמי עובדת כל היום כדי לפרנס אותי ואת אחותי בשעה שאחי לומד במכללה ואמי משלמת עליה, יש לי שיער בלונדני עיניים כחולות ואני חולמת להפוך לדוגמנית, או לפחות לזמרת מפורסמת...

"מישל! מישל!" דיינה צווחה, "את תגמרי את כל המים החמים באמבטייה!!! "תרגעי!" צעקתי לה, "יש הרבה מים..."

צילצול הפעמון קטע את המריבה.

"חבילה לגברת מישלה גורמה פייפר..."

נשמע קול זקן

"מישל יש לך חבילה, כשתסיימי להתקלח בבקשה פיתחי אותה... אוף סוללי הכביש האילו לא מפסיקים להרעיש!". "טוב טוב!" השבתי לאחותי.

יצאתי, התנגבתי והתלבשתי.

פתחתי את החבילה. "הא!!!" ישר צרחתי. "מה קרה מישל? ראית רוח? חחח". "לא לא דיינה!, יש פה חרב ועלייה 3 טבעות!" אחת היתה בצבע סגול, השניה כחול והשלישית זהב הוצאתי את הטבעת הראשונה והכנסתי לאצבעי, צלצול הטלפון קטע את בהלתי.

הלו?

- כן

- מישל?

- כן זאת אני,

- זה מקס

- את יודעת שיש לך קול יפה בטלפון...

ניתקתי. מה??? מקס הילד הכי חתיך בתיכון התקשר אליי הביתה ועוד אמר שיש לי קולה יפה!חשבתי בליבי

מייד נשמעה צעקה מהמרפסת.