כתבתי אותו בהשראת מה שישראל הביא אז לשיח...
אבל מה שכתבתי זה הכול שלי, כל המילים אני כתבתי..

אז אם כך:
קקווססוףף


ככחוללאמאססוףף
קקווססוףף
כשנולדתי - את הראשונה שאותי ראית,
כשחיבקת אותי,את הראשונה שבגללי בכית,
וכשפעם הראשונה אותך אני ראיתי,
בידי הקטנות לחבק אותך ניסיתי.

כשהייתי בן חודשיים,
את לימדת אותי לזחול,
וכשהייתי בן שנתיים,
את כל השאלות לימדת אותי לשאול.

כשהייתי בן שלוש,
את לא עזבת אותי לרגע,
את אמרת לי מה ללבוש,
ולעולם לא נתת שיהיה בי פגע.

כשהייתי בן חמש,
לבית הספר אותי לקחת,
וכשאת כובע המצחיה הייתי לובש,
את חיבקת אותי וגרמת לי לחיות בנחת.

כשהייתי בן שבע,
את כל הצעצועים לי קנית,
יצאנו לטייל בכל מקום בטבע,
ואת הפרחים היפים שמנו בשקית.

כשהייתי בן עשר,
כל הזמן אמרת לי שאני מושלם
ותמיד העברת לי את המסר:
אני אוהבת אותך הכי שבעולם.

כשבן 13 הייתי,
לבר מצווה אותי ליווית,
לחבק אותך כל כך רציתי,
ושאני אגדל בשמחה תמיד קיווית.

כשבן 18 הייתי,
הגיע תורי להתגייס,
ועל כל הריבים שאני עשיתי,
הגיע הזמן להתפייס.

כשבן 21 הייתי,
השתחררתי מהצבא,
ובדיוק בזמן שרציתי,
אכן פגשתי בחורה.

כשלגיל 23 הגעתי,
את חווית חייך את חווית,
כשאת הכוס שברתי,
מעולם כה לא בכית.

ובמשך השנים,
המשיכו החיים,
משפחה גדולה הקמתי,
ועליה תמיד שמרתי.

וכשגיל 50 הגיע,
הבנתי שאליך יותר אני לא קרוב,
אפילו שהגיל אכן משפיע,
לעולם אותך לא הפסקתי לאהוב.

לעולם לא אפסיק לרצות להיות איתך,
למעני השקעת כל כך הרבה עבודה,
תמיד אני אהיה שלך,
ורק רציתי להגיד במילה אחת - תודה.

וכעת,כשאת כבר לא איתנו,
צריך להסתכל קדימה,
יותר לא תהיי עימנו,
אך תזכרי - תמיד אוהב אותך - אמא.