מורידה את מעיל הגשם מהארון ,
מוציאה את המגפיים שלבשתי בחורף האחרון ,
אורזת מזוודה לוקחת את כל הבגדים ,
נושקת לתמונתך ויוצאת למסע של נדודים ,
אתה יודע שאני אוהבת אך בכל חורף אתה אליי שב ,
מרחף לי בזיכרון של לפני שנים כשהיית ילד מאוהב ,
וחריקות עקב נשמעים מהמגפיים השחורות ,
מנגבת פניי מדמעות וסוגרת את כל הדלתות ,
בחוץ מנצנץ כוכב בלילה של גשם חזק ,
שוב הגיע חורף שוב מתחיל אצלי בלב ברדק ,

ואני נוסעת ברכבת ילדה מאוהבת ,
רק את דמותך בעייני רואה רק עלייך חושבת ,
כל קילומטר הוא פיסת זיכרון ,
מהחורף ההוא של הגשם האחרון ,

מודדת את שמלת הערב לפני שיתקרר ,
מוצאת את עצמי שותקת במקום לדבר ,
עולה כיסא מוציאה את התיבה מתוך חדרי הלב ,
שוב הגיע חורף מנגן בי צליל של כאב ,
נוגעת במכתבים מביטה על הטבעת הכסופה ,
נזכרת בך כשעוד היית נדלק מאש האהבה ,
אתה יודע שאני אוהבת אבל זה הזמן שלי ,
שמה עליי מעיל ויוצאת לי לדרכי ,
בחוץ מנצנץ כוכב בלילה של גשם חזק ,
שוב הגיע חורף שוב מתחיל אצלי בלב ברדק ,

ואני נוסעת ברכבת ילדה מאוהבת ,
רק את דמותך בעייני רואה רק עלייך חושבת ,
כל קילומטר הוא פיסת זיכרון ,
מהחורף ההוא של הגשם האחרון .