אהבה מחייבת?




" כי גם אני אוהב
מלטף ומשקר
כשמדברים על זה הרבה אני שותק ומסתגר
והפנים האחרות שלי את מכירה אותן שנים
נראות דומות אבל הם לא בדיוק כמו שאר האנשים "


הבנאדם הכי קרוב אלייך, הכי אוהב,
זה שנמצא איתך ברגעים הכי קשים,
זה שמתיימר לאהוב אותך גם כשלא תמיד תעמוד בציפיות שלו,
אותו אחד שתרצה הכי קרוב אלייך כשעצוב לך, כשרע לך.. רק אותו.
יום אחד תקום ותגלה שזה לא אותו אחד,
זה לא אותו בנאדם שהכרת, זה בעצם אהבה מחייבת. אמא שלך.
ואז זה מגיע, אתה משכנע את עצמך שאתה כן אוהב,
אתה בסה"כ פגוע, פגוע אבל אוהב, כי מי יכול שלא לאהוב את אמא שלו?
יהיה מה שיהיה, היא אמא שלך ואמא יש רק אחת, לא?
וככל שהזמן עובר אתה שונא את עצמך, למה אני צריך לעזאזל לאהוב מישהו שלא אוהב אותי?
הקירבה המשפחתית מחייבת?
וכשאתה בסוף משלים עם השנאה הזאת,
עם השנאה שאמא שלך כ"כ גרמה לך להרגיש אליה, אתה מתחיל לפחד מזה.
היא אמא שלך, מי שמע על שנאה של בן לאמו?
איפה " כבד את אביך ואימך "?
איפה טיפת הכבוד האבודה לאמא שלך?



אז אני אוהב, מלטף ומשקר
ושמדברים על זה הרבה? אני שותק ומסתגר
והפנים האחרות שלי, את מכירה אותן שנים - אותן הפנים שהיא כל-כך הכירה שהיא הסתכלה עליו.
נראות דומות אבל הם לא בדיוק אותן הפנים - הפנים אותן פנים, כלום לא השתנה במבט, אבל בפנים הוא כבר למד לחיות עם זה.

זה חזק..
כל הכבוד לך אם אתה חיברת את זה