אני כותב לדברים שבלב על הסיפור של אתגר קרת - צפירה שחלקינו לומדים לבגרות
אני רוצה לנתח שם את מושג ה"כבוד" כמו שעשיתי פעם במה שכתבתי "איך להיות גבר, אבל באמת" (למי שקרא) ובשביל להסביר את המושג אני רוצה להראות לכם את הסיפור ואח"כ שנדבר על איך שמתבטא שם הכבוד....

אני צריך שמישהו יהפוך לי את הטקסט הבא - הוא בעצם הסיפור... + למי שאין אותו וצריך לבגרות יהיה פה P:

תרתלואמ המב ןימ ורדיס םלואב .תולמעתה םלואל תותיכה לכ תא וחקל האושה םויב
םירויצו זוכיר תונחמ לש תומש םע םירוחש םילוטסירב ריקה לע וקיבדה הירוחאמו
ונל יתספת .םוקמ הל רומשאש ינממ השקיב ןויס ,םלואל ונסנכנשכ .לית תורדג לש
לע קפרמה תא יתמש .םילספסה לע ףופצ תצק היה ,ידיל הבשייתה ןויס .תומוקמ ינש
יתשגרתהו ,הזכ םיענו קד היה סני'גה .הלש סני'גב העגנ ידי בגו ילש לגרה
לוקה ".םויה ותוא יתיאר אל" ,יתלאש "?ןורש הפיא" .ףוגב שממ הל יתעגנ וליאכ
רבכ אוה" ,הוואגב ןויס הרמא ",ימיה ודנמוקה לש םיקדבמב ןורש" .דער תצק ילש
דעלג תא יתיאר קוחרמ ".ןויאר הזיא דוע קר ול ראשנ ,םיבלשה לכ תא טעמכ רבע
דימלת סרפ םויס תביסמב לבקל ךלוה אוהש עדוי התא" ,רבעמב ונילא ברקתמ
המ" ,ונילא דע שממ רבכ עיגהש דעלג רמא ",ןויס" ".עידוה רבכ להנמה ?ןייטצמ
תואסכב םוקמ ךל יתרמש ,יאוב .םיחונ אל שממ הלאה םילספסה ?ןאכ השוע תא
הכלה איה ".ףופצ שממ ןאכ" ,המקו לצנתמ ךויח ןויס ילא הכייח ",ןכ" ".הרוחאמ
תרחבנב דחי וקחיש םה ,ןורש לש בוט יכה רבחה היה דעלג .הרוחאמ דעלג םע תבשל
ןיידע ילש דיה-ףכ ,קומע יתמשנו המבה לע יתלכתסה ינא .ןוכיתה לש לסרודכה
.ליחתה סקטהו המבה לע ולע םיקינתטהמ המכ .העיזה

רגובמ יד דחא שיא המבה לע הלע םיליגרה םיעטקה תא ומלקיד םידימלתה לכש ירחא
אל אוה .םידימלתהמ והשימ לש אבא היה אוה .ץיוושוא לע רפיסו ודרוב רדווס םע
תא יתיאר הצוחה ונאצישכ .תותיכל ונרזח ךכ-רחא .ךרעב העש עבר ,הברה רביד
"?הרק המ ,םלוש ,יה" .הכובו תוחאה רדח לש תוגרדמה לע בשוי ונלש תרשה םלוש
ןרדנוזב יתייה ינא םג ,ותוא ריכמ ינא" ,םלוש רמא ",םלואב הזה שיאה" .יתלאש
הזרה םלוש תא ןיימדל יתלוכי אל ,יתלאש "?יתמ ?ודנמוקב תייה התא" ".ודנמוק
םייניעה תא בגינ םלוש .ילוא ,עדוי ימ לבא ,ודנמוק תדיחי םושב ונלש ןטקהו
אל תמאב הז .התיכל ךל ,ךל" ,םלוש יל רמא ",בושח אל" ,דמענו וידי תופכב ולש
".בושח

רמא ",תעמש" .ירוצו ביבא תא יתשגפ לפאלפב .ירחסמה זכרמל יתדרי םיירהצה ירחא
דוע ול שי סויגה ירחא ,ןויארה תא םויה רבע ןורש" ,לפאלפ אלמ הפב ירוצ יל
םירחוב םה ?תטיישב תויהל הז המ עדוי התא .תטיישב אוהו ,ןטק ןושוביג הזיא
לש םימהו הניחטה לכו הטמלמ התיפה ול החתפנ ,ללקל ליחתה ביבא "...ףלאמ דחא
אוה .רפס-תיב לש שרגמב וישכע ותוא ונשגפ" .םיידיה לע ול לוזיל וליחתה טלסה
הינבגע לש תוכיתחו קנחנ יצח ךחיג יצח ירוצ ".לכהו תוריב ,םש וללותשה דעלגו
לש םיינפואה לע תוקראח םישוע םתוא תוארל ךירצ תייה" ,הפהמ ול ופע התיפו
ילש חא .ןויארה בלש תא רבעש הצורמ הז המ היה ןורש .םינטק םידלי ומכ ,םלוש
ףא לבא ,רפס-תיב לש שרגמל יתכלה ".הברה יכה םילפונ ישיאה ןויארב אקוודש רמא
,תוחאה רדח דילש הקעמל דימת תורושק ויהש ,םלוש לש םיינפואה .םש היה אל דחא
יתאבש רקובב .ינדרי לש לוענמו תקרופמ תרשרש הקורז התיה תוגרדמה לע ,ומלענ
יתכלה זאו תותיכל וסנכי םלוכש יתיכיח .םש ויה אל דוע םיינפואה רפס-תיבל
החישה לע עדי אל דחא ףאשו ,ןוכנה רבדה תא יתישעש רמא להנמה .להנמל רפסל
אל םגו ,םולכ הרק אל םוי ותואב .רוחיא קתפ יל םושרתש הריכזמהמ שקיבו ,ונלש
ןורשמ שקיבו םידמב רטוש םע התיכל סנכנ להנמה ישימח םויב לבא ,ירחאש םויב
.תאצל דעלגו

םתס יכ ,ריזחהל ולכי אל םה םיינפואה תא .םתוא וריהזה קר ,םולכ םהל ושע אל
םלושל איבהו רפס-תיבל דחוימב אב ןורש לש אבא לבא ,םוקמ הזיאב םתוא וקרז
",לגרב תכלל אירב יכה" .םתוא תחקל הצר אל הלחתהב םלוש .תושדח טרופס ינפוא
היה הז .םתוא חקל ףוסב םלושו שקעתה ןורש לש אבא לבא .ןורש לש אבאל רמא
תמאבו קדצ להנמהש יתעדי ינאו ,טרופס ינפוא לע עסונ םלוש תא תוארל קיחצמ
םיימויה .זא יתבשח תוחפל הככ ,יתרפיסש דשח אל דחא-ףא .ןוכנה רבדה תא יתישע
,עמשת" .רצחב ןויס יל התכיח רפס-תיבל יתאבש ינש םויב לבא ,ליגרכ ורבע םיאבה
בייח התא ,םיינפואה לע תנשלהש הז התאש הליג ןורש" ,יל הרמא איה ",ילא
אל ,דחפה תא ריתסהל יתלדתשה ".ךתוא וספתי דעלגו אוהש ינפל ןאכמ קלתסהל
.תכלל יתלחתה ינאו .הרמא איה ",חרבת ,רהמ" .דחפמ ינאש הארת ןויסש יתיצר
זא רעשהמ ואובי םה" .םיענו רק היה הדי עגמ .יעורז תא הכשמ ",םשמ אל ,אל"
וליפא ,ךכ-לכ יל תגאוד ןויסש יתחמש ".םיפירצה ירוחאמש רדגב רוחהמ אצתש יאדכ
.יתדחפשמ רתוי

ךל ןיא" ,רמא ",וליפא הז לע בושחת לא" .ןורש יל הכיח םיפירצה ירוחאמ
,ןורש רמא ",קינקנ התאש יתעדי דימת" .דעלג דמע ירוחאמ .יתבבותסה ".יוכיס
"?לבז אי ,ונילע תנשלה המל" ".ןישלמ לש סופיט התאש יתבשח אל םעפ ףא לבא"
המל ךל דיגא ינא" .ונממ יתוא ףחד אוהו ןורש לע יתפע ,חוכב דעלג יתוא ףחד
האורו ילע לכתסמ אוה .ךלכולמ יאנק ונלש ילאש ללגב" ,ןורש רמא ".ןישלה אוה
איהש הרבח יל שישו ,ונממ בוט רתוי יאטרופסו ונממ בוט רתוי דימלת ינאש
ותוא לכוא הזו ,לותבו ןכסמ דוע אוהש ןמזב ,רפס-תיבב הפי יכה הרוחבה
,ילא ,הנה זא" ,דעלגל ותוא טישוהו ולש רועה טק'ז תא דירוה ןורש ".םינפבמ
ילש אבא" ותוא םשו ולש הלילצה ןועש תעוצר תא חתפו רמא ",יתוא תקפד ,תחלצה
.לבקא אל רבכ ינא ןייטצמ דימלת .הרטשמב קית יל וחתפ טעמכ ,בנג ינאש בשוח
אוה םגש ,םלוש ללגב הזש ,הז ללגב אל הזש ול דיגהל יתיצר "?הצורמ התא וישכע
ללכב הז" ,יתרמא הז םוקמב .האושה םויב דלי ומכ הכב אוהש ,ודנמוק תדיחיב היה
ןיא .םעט םוש הזב היה אל ,םיינפואה תא ול בונגל םיכירצ םתייה אל ...הז אל
הזה ןייכבה רקניטשה ,דעלג ,עמוש התא" ,לוקה יל דער יתרבידשכ ".דובכ םכל
ןורש רמא ",ארח אי ,םירבח לע ןישלהל אל הז דובכ .דובכ הז המ ונל ריבסי
יתיצר ".השקה ךרדב ,דובכ הז המ וישכע ךתוא דמלנ דעלגו ינא" ,ודי תא ףרגיאו
.יתוא קתיש דחפה לבא םינפה לע ןגהל ידכ םיידיה תא םירהל ,חורבל ,םשמ זוזל
דעלגו ןורש .ןורכזה םוי םויהש ללכב יתחכש ,הריפצ האב םוקמ םושמ םואתפ
ילש דחפה לכו ,הוואר ןולחב תובוב ומכ םידמוע םהילע יתלכתסה .םהינש ופקדזה
ודיב ןורש לש טק'זה תא קיזחהו ,תומוצע ויניע ,חותמ דמעש דעלג .םלענ םואתפ
,תפרגואמה דיהו ולש ינחצרה טבמה םע ,ןורשו .לדוגמ םידגב בלוק ומכ יל הארנ
יתכלה .הלועפ טרסב םעפ הארש הזופ הזיא תוקחל הסנמש ןטק דלי ומכ םואתפ הארנ
,טקשב ןנסמ ןורש תא יתעמש ירוחאמ ,טקשבו טאל הנממ יתאציו רדגב הצריפל
תכלל יתכשמה ינא .רטמילימ וליפא זז אל אוה לבא ".ךתוא ןייזנ דוע ונחנא"
יתוא תפטוע הריפצה ,הוועש תובוב ומכ םיאופקה םישנאה ןיב בוחרב רבוע ,התיבה
.הארנ-יתלב ןגמב

ביום השואה לקחו את כל הכיתות לאולם התעמלות. באולם סידרו מין במה מאולתרת ומאחוריה הדביקו על הקיר בריסטולים שחורים עם שמות של מחנות ריכוז וציורים של גדרות תיל. כשנכנסנו לאולם, סיון ביקשה ממני שאשמור לה מקום. תפסתי לנו שני מקומות. סיון התיישבה לידי, היה קצת צפוף על הספסלים. שמתי את המרפק על הרגל שלי וגב ידי נגעה בג'/ינס שלה. הג'/ינס היה דק ונעים כזה, והתרגשתי כאילו נגעתי לה ממש בגוף. "/איפה שרון?"/ שאלתי, "/לא ראיתי אותו היום."/ הקול שלי קצת רעד. "/שרון במבדקים של הקומנדו הימי,"/ אמרה סיון בגאווה, "/הוא כבר עבר כמעט את כל השלבים, נשאר לו רק עוד איזה ראיון."/ מרחוק ראיתי את גלעד מתקרב אלינו במעבר, "/אתה יודע שהוא הולך לקבל במסיבת סיום פרס תלמיד מצטיין? המנהל כבר הודיע."/ "/סיון,"/ אמר גלעד שהגיע כבר ממש עד אלינו, "/מה את עושה כאן? הספסלים האלה ממש לא נוחים. בואי, שמרתי לך מקום בכסאות מאחורה."/ "/כן,"/ חייכה אלי סיון חיוך מתנצל וקמה, "/כאן ממש צפוף."/ היא הלכה לשבת עם גלעד מאחורה. גלעד היה החבר הכי טוב של שרון, הם שיחקו יחד בנבחרת הכדורסל של התיכון. אני הסתכלתי על הבמה ונשמתי עמוק, כף-היד שלי עדיין הזיעה. כמה מהטתניקים עלו על הבמה והטקס התחיל.

אחרי שכל התלמידים דיקלמו את הקטעים הרגילים עלה על הבמה איש אחד די מבוגר עם סוודר בורדו וסיפר על אושוויץ. הוא היה אבא של מישהו מהתלמידים. הוא לא דיבר הרבה, רבע שעה בערך. אחר-כך חזרנו לכיתות. כשיצאנו החוצה ראיתי את שולם השרת שלנו יושב על המדרגות של חדר האחות ובוכה. "/הי, שולם, מה קרה?"/ שאלתי. "/האיש הזה באולם,"/ אמר שולם, "/אני מכיר אותו, גם אני הייתי בזונדרן קומנדו."/ "/אתה היית בקומנדו? מתי?"/ שאלתי, לא יכולתי לדמיין את שולם הרזה והקטן שלנו בשום יחידת קומנדו, אבל מי יודע, אולי. שולם ניגב את העיניים שלו בכפות ידיו ונעמד, "/לא חשוב,"/ אמר לי שולם, "/לך, לך לכיתה. זה באמת לא חשוב."/

אחרי הצהריים ירדתי למרכז המסחרי. בפלאפל פגשתי את אביב וצורי. "/שמעת,"/ אמר לי צורי בפה מלא פלאפל, "/שרון עבר היום את הראיון, אחרי הגיוס יש לו עוד איזה גיבושון קטן, והוא בשייטת. אתה יודע מה זה להיות בשייטת? הם בוחרים אחד מאלף..."/ אביב התחיל לקלל, נפתחה לו הפיתה מלמטה וכל הטחינה והמים שלהסלט התחילו ליזול לו על הידיים. "/פגשנו אותו עכשיו במגרש של בית-ספר. הוא וגלעד השתוללו שם, בירות והכל."/ צורי חצי גיחך חצי נחנק וחתיכות של עגבניה ופיתה עפו לו מהפה, "/היית צריך לראות אותם עושים חארקות על האופניים של שולם, כמו ילדים קטנים. שרון היה מה זה מרוצה שעבר את שלב הראיון. אח שלי אמר שדווקא בראיון האישי נופלים הכי הרבה."/ הלכתי למגרש של בית-ספר, אבל אף אחד לא היה שם. האופניים של שולם, שהיו קשורות תמיד למעקה שליד חדר האחות, נעלמו, על המדרגות היתה זרוקה שרשרת מפורקת ומנעול של ירדני. בבוקר שבאתי לבית-ספר האופניים עוד לא היו שם. חיכיתי שכולם יכנסו לכיתות ואז הלכתי לספר למנהל. המנהל אמר שעשיתי את הדבר הנכון, ושאף אחד לא ידע על השיחה שלנו, וביקש מהמזכירה שתרשום לי פתק איחור. באותו יום לא קרה כלום, וגם לא ביום שאחרי, אבל ביום חמישי המנהל נכנס לכיתה עם שוטר במדים וביקש משרון וגלעד לצאת.

לא עשו להם כלום, רק הזהירו אותם. את האופניים הם לא יכלו להחזיר, כי סתם זרקו אותם באיזה מקום, אבל אבא של שרון בא במיוחד לבית-ספר והביא לשולם אופני ספורט חדשות. שולם בהתחלה לא רצה לקחת אותם. "/הכי בריא ללכת ברגל,"/ אמר לאבא של שרון. אבל אבא של שרון התעקש ושולם בסוף לקח אותם. זה היה מצחיק לראות את שולם נוסע על אופני ספורט, ואני ידעתי שהמנהל צדק ובאמת עשיתי את הדבר הנכון. אף-אחד לא חשד שסיפרתי, ככה לפחות חשבתי אז. היומיים הבאים עברו כרגיל, אבל ביום שני שבאתי לבית-ספר חיכתה לי סיון בחצר. "/תשמע, אלי,"/ היא אמרה לי, "/שרון גילה שאתה זה שהלשנת על האופניים, אתה חייב להסתלק מכאן לפני שהוא וגלעד יתפסו אותך."/ השתדלתי להסתיר את הפחד, לא רציתי שסיון תראה שאני מפחד. "/מהר, תברח,"/ היא אמרה. ואני התחלתי ללכת. "/לא, לא משם,"/ משכה את זרועי. מגע ידה היה קר ונעים. "/הם יבואו מהשער אז כדאי שתצא מהחור בגדר שמאחורי הצריפים."/ שמחתי שסיון דואגת לי כל-כך, אפילו יותר משפחדתי.

מאחורי הצריפים חיכה לי שרון. "/אל תחשוב על זה אפילו,"/ אמר, "/אין לך סיכוי."/ הסתובבתי. מאחורי עמד גלעד. "/תמיד ידעתי שאתה נקניק,"/ אמר שרון, "/אבל אף פעם לא חשבתי שאתה טיפוס של מלשין."/ "/למה הלשנת עלינו, יא זבל?"/ דחף אותי גלעד בכוח, עפתי על שרון והוא דחף אותי ממנו. "/אני אגיד לך למה הוא הלשין."/ אמר שרון, "/בגלל שאלי שלנו קנאי מלוכלך. הוא מסתכל עלי ורואה שאני תלמיד יותר טוב ממנו וספורטאי יותר טוב ממנו, ושיש לי חברה שהיא הבחורה הכי יפה בבית-ספר, בזמן שהוא עוד מסכן ובתול, וזה אוכל אותו מבפנים."/ שרון הוריד את ז'/קט העור שלו והושיט אותו לגלעד, "/אז הנה, אלי, הצלחת, דפקת אותי,"/ אמר ופתח את רצועת שעון הצלילה שלו ושם אותו "/אבא שלי חושב שאני גנב, כמעט פתחו לי תיק במשטרה. תלמיד מצטיין אני כבר לא אקבל. עכשיו אתה מרוצה?"/ רציתי להגיד לו שזה לא בגלל זה, שזה בגלל שולם, שגם הוא היה ביחידת קומנדו, שהוא בכה כמו ילד ביום השואה. במקום זה אמרתי, "/זה בכלל לא זה... לא הייתם צריכים לגנוב לו את האופניים, לא היה בזה שום טעם. אין לכם כבוד."/ כשדיברתי רעד לי הקול, "/אתה שומע, גלעד, השטינקר הבכיין הזה יסביר לנו מה זה כבוד. כבוד זה לא להלשין על חברים, יא חרא,"/ אמר שרון ואיגרף את ידו, "/אני וגלעד נלמד אותך עכשיו מה זה כבוד, בדרך הקשה."/ רציתי לזוז משם, לברוח, להרים את הידיים כדי להגן על הפנים אבל הפחד שיתק אותי. פתאום משום מקום באה צפירה, שכחתי בכלל שהיום יום הזכרון. שרון וגלעד הזדקפו שניהם. הסתכלתי עליהם עומדים כמו בובות בחלון ראווה, וכל הפחד שלי פתאום נעלם. גלעד שעמד מתוח, עיניו עצומות, והחזיק את הז'/קט של שרון בידו נראה לי כמו קולב בגדים מגודל. ושרון, עם המבט הרצחני שלו והיד המאוגרפת, נראה פתאום כמו ילד קטן שמנסה לחקות איזה פוזה שראה פעם בסרט פעולה. הלכתי לפירצה בגדר ויצאתי ממנה לאט ובשקט, מאחורי שמעתי את שרון מסנן בשקט, "/אנחנו עוד נזיין אותך."/ אבל הוא לא זז אפילו מילימטר. אני המשכתי ללכת הביתה, עובר ברחוב בין האנשים הקפואים כמו בובות שעווה, הצפירה עוטפת אותי במגן בלתי-נראה.

מקווה שעזרתי=]

אני חייב לך... תחשבי על משו

אוטו
כרטיס טיסה לחו"ל
אממ..מה עודד??
וילה
או יותר נכון אחוזה
ועוד משו..
שלא תעבוד עליייי:(

סתםםםםם עבדתי עלייך D=