הפנטגון | תאריך: 18.02.04 - שעה: 19:30:59 |
חבר מתאריך: 01.03.03 - שעה: 18:40:06
21,605 הודעות.
|    |
|
#9247, "קבלו משהו שמצאתי !!! ממש מדהים"
|
בס"ד
זה ארוך..אבל שווה כל שניה של קריאה !
בעיירה שקטה במדינה רחוקה,
הייתה אהבה כמו באגדה.
מישל וקארין שני לבבות,
חוברו יחדיו באש הלהבות.
אהבתם לא ידעה מנוחה,
אדום זוהר צעד בתקרה.
שני אוהבים שלא ידעו אחרים,
שני אנשים רק בעולמם שקועים.
תמיד יחדיו יד ביד, לב בלב.
תמיד יחדיו, מהשמיים נגזר אוהב.
בנו חלומות, צעדו בהרים,
שקיעות קסומות, זריחות במעמקים.
עד זקנה נצעד,
דור חדש נביא לעולם.
חתמו בנשיקות, אלפי הבטחות,
כשאוהבים, הלב רואה רק טובות.
ולילה אחד
שחור משחור,
אפל,
הזוי ,
ללא חלומות.
כשהרעם מרעיד ישויות,
והברק מסנוור עולמות.
על צלע של הר עמדו,
ותהום עמוקה מולם ראו.
חתכו את עצמם,
ונשבעו שבועת דם.
רק המוות בינינו יפריד,
ואחד את השני,
על המזבח יקריב.
טיפות הדם טפטפו בין הסדקים,
ואימא אדמה שמעה את הנשבעים.
לא בכל יום שבועה שומעים,
של אוהבים צעירים וטיפשים.
עבר לו הזמן,
הימים רדפו,
מאורעות קרו,
וקארין את מישל ביקשה לעזוב,
רוצה קצת לבד,
עם עצמי לחשוב.
מישל לא ידע איך לעכל הבשורה,
התחנן, ביקש, בכה נורא.
אך קארין בשלה עמדה.
אהובי, בלבי לעד רק אתה,
אך חייבת להיות טיפה לבד,
לראות קצת עולם שתמיד בצד.
קארין עולם אחר התחילה לראות,
מהפרי האסור החלה לטעום.
מישל התחיל לדעוך בעולמו,
אנה אבדה אהבתו?
דיכאונות עמוקים,
לילות לא נגמרים,
גרונות חנוקים,
לב נשרף במעמקים.
קארין המשיכה לגלות עולמות קסומים,
ומישל המשיך לגלות עולמות כואבים.
הימים חלפו,
השמש הפציע ושקעה,
הירח זרח ונעלם.
אהבתו העזה של מישל החלה להתבלבל,
מחשבות משונות מוחו החל לערבל.
ודק הוא החבל ,
בין אהבה לשנאה,
בין תמימות לאכזבה,
בין שלום למלחמה.
והשינאה החלה לצבור תאוצה,
וקשה לעצור סלע בירידה.
את שלי לעד הזכיר לעצמו,
והחל להטריד את קארין אהובתו.
את חייה הפך לסיוט,
לא חשב שזה טעות.
משעלתה החמה,
ועד ששקעה הלבנה.
טלפונים, מכתבים, סרנדות בחלונות,
צעקות, שירים, ומעקבים ברחובות.
מנוח לא נתן,
קארין את שלי ,
כל רגע צעק.
לא ידע שככל שרודפים,
כך הם נרתעים.
וקארין שמעה, הפנימה, ולא חזרה,
כי מהפרי האסור לא מספיק טעמה.
וכך המשיכו הימים,
אנשים נולדו,
אחרים נגנזו,
חדשים הגיעו,
ישנים עזבו.
מישל אט אט מייאושו נחלץ,
גילה שעוד עולם מבחוץ ניבט.
הכיר אישה שדומה לה במעט,
התחיל את חייו וחייך אט אט.
קארין מהפרי האסור טעמה,
נגעה, הריחה, ואף נגסה.
אך בשעה מסוימת לה התחוור,
שאהבה ראשונה אין עם אחר.
ואהבתה הישנה החלה לפרוח בראשה,
אייה הוא מישל אהובי?.. שאלה.
ביקשה את אהבתו הכנה והתמימה.
אך מישל המשיך את חייו,
ולה לא אבה.
הגלגל הוא עגול
ואם אתה למעלה
מחר אתה עלול ליפול.
קארין התחננה, צעקה, בכתה,
סרנדות בחלונות,
את אהבתו לה ביקשה.
אך מישל כבר נכווה ,
וליבו עדיין לא נרפא.
ושפיותה של קארין החל להסתתר,
ומחשבות בראשה החלו להתערבל.
והרי דק הוא החבל,
בין פשטות לרשעות,
בין דמעה לשנאה,
בין שפיות לבאר של טירוף עמוקה.
וקארין החלה את מישל לרדוף,
באהבת הטירוף אותו לאהוב.
ומישל לא רצה,
וקארין בכל מעודה.
מחול של שדים,
מערבולת של חושים,
תופים מתופפים,
שירים שצועקים,
דם באישונים,
רעד בכל החלקים.
יום ללא חמה,
לילה ללא לבנה.
עד שגמלה ההחלטה בליבה,
השפיות הוטמנה בפינה.
זכור לי חסד נעוריי,
אהבתי אליך עד בלי די,
את החלטתך אכבד,
אך לילה אחד לי תיתן.
הסכים מישל לאהבת נעוריו,
ויחדיו צעדו למרומי ההר.
והלילה ההוא היה אפל ושחור.
ברקים סנוורו עיניים,
רעמים החרישו אוזניים.
עמדו על צלע ההר,
הקשיבו לשקט שרעם בעולמם.
זוכר אתה את השבועה לפני שנים?
הזכירה לאהובה משכבר בימים.
זכר מישל את שבועתו שנשבע,
כי אהבה ראשונה היא כמו מהאגדה.
חבק אותי חיבוק אחרון אהובי.
כי בעולם זה יותר לא תראני.
עמדו מחובקים על צלעו של ההר,
ותהום עמוקה פרושה מתחתם.
ובעודם מחובקים,
אהבתם כימי קדמונים.
אהבה אמיתית פשוטה וכנה,
אהבה מתוקה של נסיכה ואהובה.
לחשה קארין לאוזנו של אהובה,
שבועת דם אהבתנו נשבעה,
שלעולם ועד נהיה יחדיו,
ושבועת דם לנצח נחתם.
אז אהובי הגיעה שעת הפירעון,
יחדיו נהיה בין כל ההמון.
שנשמתנו באפינו,
או שרוחנו תצא מגופינו.
ובעוד מילים אלו על לשונה,
ואהובה אל גופו מקרבה.
חיבקה היא אותו חיבוק צמוד,
ומחוברים, זינקה מראשו של הצוק.
ותהום אין סופית מתחתם,
ריחפו מחובקים ,
גופם צולל למעמקים,
וראשם במרומים.
שבילים של דם,
מתחלחל בין חריצים.
ואימא אדמה אוגרת את דמם
זוכרת את השבועה שנחתמה בדם.
ויודעת שאהבה ראשונה ,
היא כמו מהאגדה.
מתוקה כמו נסיכים ואבירים,
או שחורה כמו מכשפות ודרקונים.
היא יכולה להמשך עד עולם,
או להיחתם
בשבילים של דם.
מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
![]()
|
|
|
שיהיה לי כח אני יקרא (ל"ת)
