#8199, "למי שביקש, הסיפור המלא של נחום איש גם זו......"
|
לפני שנים רבות מאוד גר בארץ ישראל איש צדיק וחכם ושמו נחום איש גם זו. מדוע קראו לו: גם זו? מפני שהיה רגיל לומר על כל דבר שקרהו: "גם זו לטובה. כל מה שעושה הקדוש-ברוך-הוא, הכל לטובה הוא!".
פעם אמרו היהודים שגרו בארץ ישראל: -נשלח מתנה אל מלך הרומיים, כדי שלא יעשה איתנו מלחמה!
אמרו ועשו. מילאו קפסה יפה אבנים טובות ומרגליות נהדרות, מתנה למלך רומי. אבל בידי מי ישלחו את הקפסה? מי ישמור עליה בדרך הרחוקה, מארץ ישראל עד לעיר רומי? הלא הדרך מסוכנת מאוד, אולי תהיה סופה בים, אולי יתנפלו שודדים עליו וישדדו ממנו את הקפסה? מי איש טוב, נאמן וחכם, שראוי לסמוך עליו?
אמרו כלם: נשלח את נחום איש גם זו!
הסכים נחום, כי שמח מאוד לעשות טובה לאחיו היהודים, וכך יצא לדרך הרחוקה והמסכנת בלי פחד, כי אמר: "גם זו לטובה!"
נסע נחום איש גם זו ימים רבים באניה ואחר כך הלך עוד ברגל יום שלם עד הלילה, ואז הגיע לבית מלון ונכנס שמה כדי לנוח מעט.
התפלל נחום ושכב לישון, כי עייף היה מאד מאד, ואת הקפסה עם המתנה הניח לידו. ראה בעל המלון את הקפסה היפה והיה סקרן מאד לדעת, מה יש בתוכה.
כאשר נרדם נחום איש גם זו, ניגש בעל המלון בשקט, ובפתחו את הקפסה, הוי, מה הבהיקו האבנים היקרות והמרגליות! עמד בעל המלון זמן רב והסתכל בהן. מאוד רצה בהן! לבסוף עשה מעשה רע מאד: לקח את כל המרגליות ואת האבנים הטובות, מלא את הקפסה עפר ואבנים קטנות, סגר אותה והלך לישון.
בבוקר השכם קם נחום איש גם זו, התפלל תפילת שחרית, לקח את קפסתו והלך לארמון המלך.
כאשר בא אל המלך, אמר לו:
-שלום לך, אדוני המלך! הבאתי לך מתנה יפה מן היהודים שבארץ ישראל.
ראה המלך את הקפסה היפה וגם הוא היה סקרן מאד לראות, מה יש בתוכה. פתח - ומה ראה? עפר! עפר וכמה אבנים קטנות!
התאדמו פניו של המלך מכעס:
-מה זה? - קרא. - האם לזה יקראו מתנה יפה? האין לי די עפר ואבנים בחצרי? רואה אני, שהיהודים לועגים לי. אענש אותם, ואת האיש שהביא את הקפסה, אותו אהרג מיד!
ונחום איש גם זו לא פחד ולא נבהל. כמו תמיד אמר גם עכשיו:
- גם זו לטובה! כל מה שעושה ה', הכל לטובה!
ראה ה' שנחום בוטח בו ושלח את אליהו הנביא להצילו. התחפש אליהו הנביא לאחד השרים ואמר למלך:
- אדוני המלך, למה אתה כועס? זה בודאי לא עפר פשוט. איך יעשו היהודים דבר רע כזה להרגיז אותך? אולי יש סוד בעפר הזה. ננסה לזרוק מעט ממנו לאויר, אולי יהפך לחרבות ולחצים ונוכל לנצח בו את האויבים של המלך, כמו שנעשה אצל אברהם אבי ישראל.
אמר המלך:
- יפה דיברת! הבה ננסה!
זרקו מעט מן העפר לאויר.... והנה הפך לחצים ולחרבות והמלך הצליח בעזרת לנצח את אויביו.
שמח המלך שמחה גדולה ואמר לנחום איש גם זו: - סלח לי שכעסתי עליך. באמת הבאת לי מתנה יפה מאד. הנה אמלא את הקפסה בזהב ובמרגליות במקום עפר-הפלא שהבאת לי ומסור ליהודים תודה רבה בשמי.
אמר נחום: - הלא אמרתי, שגם זו לטובה! לקח הקפסה וחזר בשמחה לישראל.
"אני אוהב אותך ילדה, את אחת את יחידה - מילים יוצאות מתוך הלב, שיר של אהבה אני כותב..." - זאב נחמה ססוףאדוםם
|
|
סיפור ממש ממש יפה! (ל"ת)
