#44847, "צלקת מהעבר.. תעזרו לי להיות מאושרת!:-("
|
אף פעם לא אהבתי את עצמי, וכניראה שגם אני אף פעם לא אוהב..
הכל התחיל כשהייתי קטנה: כשהייתי קטנה אמא שלי הייתה גוזרת לי את השיער קצוץ כי היא כבר לא יכלה לסבול את זה שהייתי מתמלאת בכינים. אבל היא לא חשבה לעצמה כמה התספורת הזאת עשתה לי צלקת! הייתי עים שיער קצוץ עד גיל 8 ורק אחכ'' כבר לא הסכמתי שהיגזרו לי אותו שוב. הסיבה לצלקת זה בגלל שאני מטיבעי בנאדם שלוקח יותר מידיי לב וכשהייתי קטנה כל מילה קטנה לא במקום,הייתה גורמת לי לבכי, לכאב ומפה אני יכולה לספר לכם למה התספורת גרמה לי לא לאהוב את עצמי..
בגלל התספורת ילדים היו חושבים שאני בן והיו אומרים לי: היי ילד! מה שעה?! וכשההייתי מסתובבת אז היו אומרים לי:מה זה את בת או בן?! איככ איזה מכוערת את" איזה מגעילה, והייתי סופגת את זה מאנשים והייתי לוקחת את זה ללב ואפילו שהייתי אומרת לאמא שלי: אמא, אנשים אומרים לי שאני מכוערת! אז היא הייתה אומרת לי: אל תתייחסי" אבל כן התייחסתי, וכן כאב לי, עד שהיגעתי למצב שהייתי מסתכלת על עצמי במראה והייתי מתחילה להאמין לזה שאני "מכוערת"ו"מגעילה" ושנאתי את עצמי! שנאתי בעצמי את הכל! הייתי בוכה המון בגלל שחשבתי שאני מכוערת, בגלל שקינאתי בבנות יפות, ואת זה אף אחד לא ידע! וגם אף אחד לא יודע.. ואני חושבת שבגלל החברה אני לא אוהבת את עצמי בגלל שהתחלתי להאמין למה שהחברה אמרה כי אני לא באמת הייתי מכוערת היה לי רק שיער קצר, ובגלל שהיה לי שיער קצר אז היו דוחים אותי, הפכתי לבןאדם מופנם, לבנאדם שלא מסוגל להאמין באנשים, שלא מסוגל להאמין בזה שיש אנשים שכן אוהבים אותו!! וזה מציק לי! זה מפריע ליי כי לא טוב לי! אני מרגישה שאני צריכה חבר כי אני צריכה שיאהבו אותי, אני צריכה שייגרמו לי להיות שלמה עים עצמי, להיות בנאדם שמח יותר, כי מבחוץ: אני מחייכת, צוחקת, אבל מבפנים: אין כלום! הכל ריק! זה שאני מחייכת וצוחקת זה הכל מישחק! ונימאס לי להעמיד פנים! תעזרו לי! להאמין בעצמי, להיות שלמה עים עצמי, להיות מאושרת!
|
|
שלום חמודה 
