#44763, ".... :("
|
אין לכם מושג בכמה כאב אני רושם את זה, והבעיה שאין לי כרגע אל מי לפנות אז אני משחרר קצת את הלב פה... אולי עדיף, גם ככה שני חברים שלי בקורס עוד אחד בכלא ועוד כמה שאין לי עצבים לדבר איתם על זה.
הסיפור כמובן זאת חברה שלי, אחרי בערך חודש של רוצה, לא רוצה, אולי רוצה, חזרנו - שבוע לפני הגיוס שלה - חשבתי שיהיה הרבה יותר טוב אבל בכל זאת משהו שונה משהו ממש מוזר, היא כל כך שונה, יש רגעים שאני מדבר איתה ואני לא יודע מי עומד מולי.
מה שקרה שגרם לי לכתוב את זה כאן קרה אתמול, יום לפני הגיוס שלה, היא הבטיחה לי שהיא תבוא אלי בבוקר ונהיה ביחד (אחרי שכל השבוע לא היינו ביחד), בסוף לא יצא, היו לה מיליון דברים לעשות - ואני לא כועס על זה האמת אני מבין אותה - בכל מקרה נפגשנו בערב הלכתי איתה לקנות כמה שטויות בחצי חינם לגיוס.
היא בקושי דיברה איתי הייתה מרוחקת, לא יודע משהו היה כל כך שונה, כמה שלא ניסיתי להצחיק אותה היא רק הביאה לי חיוכים מזויפים, אמרתי לעצמי טוב היא בטח בלחץ בגלל הגיוס. אבל אחרי זה סתם שעמדנו בקופה הסתכלתי לה לתוך העיניים לאיזה חצי דקה ולא ראיתי שם כלום, שום אהבה, שום רגש, שום דבר, היא גם לא רצתה שאני יבוא לגיוס שלה "כי היא שונאת פרידות", אבל התברר לי שחברה שלה טובה הלכה איתה... בקיצור אני לא יודע מה יהיה אני רק יודע שזה נגמר אני פשוט לא יכול לעכל את זה, כואב לי שאני נחנק, היא הדבר שאני הכי אוהב בעולם. ואחרי כמה קשרים שעברתי היא באמת הרגישה כמו הדבר האמיתי... אני פשוט לא מסוגל לזה. אני רוצה את הבחורה שהכרתי, אני רוצה שמישהו יחזיר אותה אליי, לאן היא נעלמה לי?! פשוט בא לי למות מרוב הכאב הזה, איך אהבה כל כך גדולה יכולה פשוט להיעלם? איך?
... לא יודע מה להוסיף פשוט שהיום הזה יעבור ושמישהו ייתן לי כוח לגמור את זה כבר ולהתגבר על זה...
|
|
ואוו 
