#44640, "הדברים שיש לי בלב,והשקרים שאני מראה לכולם"
|
הינה זה שוב מתחיל.... הקושי שלי להתגבר על דברים שקרו בעבר, לשכוח מירון לצמיתות, דרך אגב: הבנתי שאני אובססיבית אליו, ובגלל זה זה ככ'' קשה. ועוד בעיה אחת: לקבל את עצמי ולהיות שלמה עים עצמיי.. אבל אני לא יכולה.. ואין לי מושג למה.... אני לא אוהבת את הגוף שלי בשיט! ואני לא מצליחה להבין למה, אוליי בגלל הצלקות במותניים?1 אוליי בגלל חלום ישן!?
אין לי מושג, אבל מה שאני יודעת זה שאני צריכה להתמודד עים זה לגמריי –ל-ב-ד..
הקנאה שיש לי כלפיי חברות שלי.. גם זה בעיה מבחינתי... זה ככ'' מפריע לי כי זה לא אני! זה לא מאפיין אותי.. אני לא אחת שמקנאה. השביתה הזאתי הרסה לי את החיים..! פתאום אני לא מוצאת את עצמי, אני מתה לחזור למסגרת, אבל יש בי מין פחד כזה שזה יהיה קשה, ואז לא אוכל לעמוד בלחצים. יש לי ככ'' הרבה דברים לספר אבל אני לא יודעת מאיפה להתחיל. פתאום אתה מבין שברגעים הקשים אתה מצפה שיהיו לידך, אבל כולם נעלמים, מתפוגגים.. ואז אתה מגלה שאתה צריך להתמודד עים זה לבד...
אוליי זה סוג של דיכאון?! לא יודעת..! אתה יודע, בשביתה הייתי יוצאתץ כל יום וכל יום עושה משו אז איכשו היה עובר לי הזמן, אבל עכשיו לא... עכשיו?! אני מרגישה כמו דלית הפראיירית שחברות שלה באות אליה רק בשביל לקבל איזה עצה, או לפרק שעמום.. פתאום אתה ממגלה שהעולם פשוט מנצל אותך, כל אחד נימצא איתך לא בגלל שהוא אוהב אותך, אלא בגלל שיש לו אינטרס מסויים. אין דבר כזה חברה אמיתית, הפנמתי את זה, אז אני לא מופתעת ככ'' כי זה היה צפוי. והינה שוב פעם, אני צריכה לשקר לאנשים ולהראות שהכל בסדר, וליצחוק, ולחייך, אבל מבפניפ אתה פשוט אוכל את עצמך.. ורק אתה יודע מה באמת עובר עלייך, רק אתה, ולא אף אחד אחר.
פתאום אני מרגישה את הלבד הזה עוד פעם.... וזה מעצבןן יש לי מלא מטענים, אבל אף פעם לא פירקתי את כולם. אוליי גם הפחד שאור תצא מהארון משפיע עליי בצורה מסויימת. נכון שאני רוצה שהיא תיהיה מאושרת והכל וסוףסוף תיחייה את החיים שלה, אבל זה לא הזמן.! הריי אתה יודע שאבא פרימיטיבי, וגם אמא אבל פחות.. אף פעם אי אפשר לדעת איך הם יקבלו את זה... ובגלל זה אני מעדיפה שאור תשכור דירה, ורק אז תלך ותספר..
ועוד משו יש לי על הראש: המישפחה שלי רוצה להביא ילד ולהיות לו למשפחה אומנת... אמא שלי יודעת שיש כמה צדדים שמתנגדים למהלך, אבל לא ניראה לי שזה מעניין אותה..! אני לא רוצה עוד ילד, נכון שזה מצווה לקחת ילד ולהציל אותו מהמשפחה שלו ולגדל אותו, אבל אני לא מרגישה מוכנה לזה, אין לי כוח לזה, חוץ מזה איפה הוא יישן?! ואני לא יודעת, אני פשוט לא מוכנה, חוץ מזה אנחנו בקושי ניכנסים באוטו המישפחתי, ואים הילד הזה יבוא אז לא ניכנס בכלל, חח ואני יודעת שההורים שלי רוצים לקנות מכונית אבל לא ניראה לי שזה מה שהם יעשו... חח אתה יודע ההורים שלי פקה פקה.
ווואו כמה רשמתי.
ובקיצור, אני לא יודעת אים אני אוכל לקבל את זה אים הילד הזה ייקרא להורים שלי אבא ואמא , זה נישמע ילדותי מה שאני אומרת אבל זה המצב! וחווץ מזה, אחת הסיבות העיקריות שאטני לא רוצה שהוא יבוא זה בגלל ההתפרצויות זעם של אמא שלי! והשטויות של אבא שלי. הריי הילד הזה עבר כבר טראומה אחת בחיים, בשביל מה הוא צריך עוד אחת?! וגם אים אור תספר להם שהיא יוצאת מהארון אז יהיה פיצוץץ ואני לא רוצה שזה ייקרה...
ואני חושבת שהמשפחה שלי היא לא משפחה ככ'' מושלמת בשביל לגדל עוד ילד קטן בבית, ובמיוחד שיש המון עניינים לא פתורים בבית, מה שאני קוראת להם: פצעים פתוחים. ואני לא רואה לנכון שפשוט הילד יילך ויגדל בבית שיש בו בעיות. ואני חושבת שצריך להגיד את זה לאמא בדיוק מה שאני חושבת למה אנשים התקשרו אליה, ורוצים לשלוח לה טפסים. ואני רוצה להקדים תרופה למכה... ו.. זהו, זה גם כן עניין שמציק לי, ואני חייבת לפתור אותו.
הינה דברים שמציקים לי וגורמים לי למצברוח ירוד:
1) לשכוח את ירון(זה קשה, אבל אני חייבת)
2) בעיות עים הדימוי העצמי שלי
3) דווקא בזמנים קשים שאתה מצפה שיחזיקו לך את היד, אז פתאום אתה מגלה שצריך להתמודד לבד.
4) צלקות מהעבר
5) מישפחה אומנת
6) הנחישות של אחותי לצאת מהארון
7) הרגשה כללית רעה
|
|