|
כשהייתי קטן, בבצפר היסודי עוד, אבא שלי לימד אותי שאצלינו במשפחה אין פחדנים,
אם מישהו בא להכניס לך מכות, אתה נשאר במקום, ונלחם איתו, על הכבוד שלך,
אתה אולי תחטוף, אבל תצא בהרגשה שגם אתה הבאת לו מכות.
אנשים כאלה, שרואים שאתה לא פחדן, שאתה נשאר ומכניס להם מכות גם כן,
לא יתקרבו אליך יותר, תזכור מה שאני אומר לך.
כשהייתי בכיתה ה' היו נטפלים אליי ילדים מכיתות גבוהות יותר,
ירקו עליי, השפילו אותי, הייתי גמד, רזה, עם מראה של רוסי מסכן שדורש מכות,
הם תמיד תפסו אותי והתחילו עם הסיפורים שלהם,
אני, שהייתי קטנצ'יק, לא ידעתי בהתחלה שאם הם גדולים יותר, זה לא בהכרח
חזקים יותר.
חזרתי אמרתי לאבא שלי את הסיפור, ואז הבנתי, שכשאתה מעוצבן, כשאתה אומר לעצמך,
וואלה, מי הם שיגעו בי? אינעל העולם, עוד פעם מתקרבים אליי אני משפד אותם,
וככה זה היה...
הם חיכו לי ליד הבית שלי כשחזרתי מהבצפר, אני הורדתי את התיק והבאתי את הספרינט של החיים שלי לכיוונם,
הם נעמדו במקום ולא הבינו מה אני רוצה, המשכתי בריצה והתנפלתי עליהם
באגרופים, עכשיו מה זה היה אגרוף שלי כשהייתי קטן.. כלום כביכול..
אבל מהעצבים אני פשוט לא הפסקתי, אני דפקתי בהם את המכות של החיים,
לא עצרתי וחטפתי בו זמנית בעיטות, אבל מהעצבים לא הרגשתי את זה,
פשוט המשכתי המשכתי עד שהם הלכו..
כשראיתי אותם עוזבים את המקום הייתי הבנאדם הכי מאושר בעולם, נוטף דם מהאף, נקע באצבע,
אבל הכי שמח שיש, כי מאז הם יותר לא התקרבו אליי.
היום, כשאני כבר קצת יותר גדול, ואני רואה אותם עוברים ברחוב,
הם לא מתקרבים אליי ברדיוס של יותר מ 20 מטר, כי הם יודעים טוב מאוד
שברגע שאני אתנפל עליהם כמו שהתנפלתי בכיתה ה', הם יחזרו הביתה באלונקה.
וככה, אתה בעצם מגן על עצמך, על הכבוד שלך, ומראה להם שאם יתקרבו אליך שוב,
אתה לא תתקפל, אתה תנשך אותם גם, זה קצת מפחיד, אתה קצת רועד,
אבל כשאתה נכנס לזה אין לך מושג איזו הרגשה נפלאה זאת.
אף פעם בחיים שלך אל תיתן לאף אחד ללכלך את השם שלך,
תגרום להם לגמגם ברגע שישמעו את השם שלך,
ושלא יתנשאו, יתלהבו וישפילו אותך, תגן על עצמך.
No need to run and hide
It's a wonderful, wonderful life
No need to laugh and cry
It's a wonderful, wonderful life
|
היי יוסי. 
- וזה ממששש לא באג ;)
