ביום הזכרון אני יותר נותנת כבוד ללוחמים שהקריבו את עצמם למען המדינה..
יענו איך אני יסביר את זה- אני לא לוקחת את זה בכיוון של עצבות,
יותר בכיוון של להעריך אותם ואת מה שהם עשו

בשואה אני יותר מרחמת ועצובה כי הם היו חסרי אונים

6 מיליון היהודים שנרצחו בשואה לא עשו בשבילי כלום -כי הם לא יכלו לעשות שום דבר

אך 21,000 החיילים שנהרגו בקרבות על המדינה, הם כן עשו בשבילי ועשו המון- כי הם כן יכלו לעשות!
לכן ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אני מכבד אותם ובדקת הצפירה שיש,
בדקה הרועשת הזו אני אומר להם תודה, תודה שהקריבו את חייהם למען המדינה,
אני עצוב מאוד ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אך יותר ביום השואה
משום ששם פשט נרצחו אנשים באכזריות, ילדים קטנים נלקחו מאימם,
האמא צריכה לבחור בין 2 הילדים שלה, איפה תראו חיתיות כזאת?

תחשבו שיש לכן אחות או אח או בן דוד קטן וחס וחלילה מישהו אומר
לכן תבחרו מי אתם רוצים שישאר בחיים ומי אתם רוצים שימות?
זה פשוט בהמיות בלתי נתפסת, אבל זה לא אומר שלחיילי צה"ל אין לי כבוד,
אותו הכבוד לכולם - פשוט שני הימים העצובים בשנה.

ת'אמת אני די עצובה בשניהם כי שניהם בדרך כלשהי קשורים אליי....יום הזכרון פחות כי אין לי שום אח או אחות גדולים או בני דודים שנפלו בעת מילוי תפקידם (לא עלינו טפו טפו טפו) אבל יש לי הרי חבר חייל ואני ממש מזדהה עם היום הזה בשבילו..
כך ששני הימים האלו חשובים לי וכואבים!!!