בדרך במונית לבית החולים בכיתי כול הדרך ונזכרתי בכול מה שעברנו יחד ושוב אנה אני נושאה לבית חולים לראות אותך ולחבק אותך מה שלא ידעתי באותו יום שזה הפעם האחרונה שלי שאני נושא למקום הזה והכול בגלל מה בגלל מריבה מפגרת כול כך הגעתי לבית חולים ונכנסתי למעלית נכנסתי למלקה ושאלתי איפה את אמרו לי בטיפול נמרץ הגעתי לחדר שלך כולם היו בחוץ נכנסתי לחדר וראיתי אותך במיטה היית כול כך יפה אבל לא יכולתי באמת שלא יכולתי לראות אותך פה ניגשתי אליך ואת היית בהכרה אמרתי לך שאני מצטער על הכול ושאני אוהב אותך יותר מי כול ואת אמרת לי יותר נכון ביקשת ממני שאני יבטיח לך שאני ימשיך הלאה ימשיך לחיות את החיים לא רציתי להקשיב לך באמת שלא לא יכול להמשיך את החיים בלעדיך אבל אמרתי לך שאני מבטיח ואת חייכת וחיבקת אותי אפילו שכאב לך ואני לא יכולתי לראות אותך יותר כך כאב לי לראות אותך כך הייתי נותן הכול שאני יהיה שם ולא את למה את ולא אני יצאתי החוצה לא יכולתי יותר ירדתי למטה ובחיתי כמו שלא בכיתי יותר בחיים את כול אולמי חוץ ממך אין לי כלום ואז הכול היה כאילו שקט מין שקט כזה שהיא אפשר היה להסביר אותו ורק אדם אחד משך את תשומת לבי אדם מבוגר ואדם הוא היה ניראה לי כול כך מוכר אבל לא ידעתי מאיפה חשבתי שאני משתגע חזרתי פנימה ועליתי למעלה נכנסתי למעלית הדלת נסגרה לחצתי על הקומה הנכונה והיא אתחילה לעלות קומה ראשונה שנייה שלישית כך עד לקומה שלך יצאתי מי המעלית והלכתי לכיוון המחלקה ואז זה קרה האור נכבה הנרות כבו ראיתי את אמא שלך אבא שלך ואחותך הם בכו הם היו מחובקים ניגשתי לאותך הקטנה ושאלתי אותה מה קרה אבל איפה שהוא ידעתי מבפנים ידעתי לא היו צריכים להגיד לי את כבר הלכת כבר לא היית שם חיבקתי אותה ובכיתי גם בחיינו יחד וביקשתי סליחה והיא שאלה על מה אבל כבר לא הייתי שם רצתי כמו שבחיים לא רצתי בלי כיוון ובלי מטרה יצאתי מי הבניין ומי בית החולים ורצתי רחוב אחר רחוב בלי לדעת לאיפה פשוט להתרחק מי שם ואז ראיתי נעמדתי מול הים הגדול ובכיתי הייתי שם כול הלילה וביום נשאתי הביתה לדירה שלנו לא יכולתי להיכנס ושמאתי את ההודעה של אחותך שהיום הללויה נשאתי לבית הכברות ראיתי איך קוברים אותך מרחוק לא יכולתי להתקרב לא יכולתי לשאת את מבתי האשמה של המשפחה שלך זה היה ברור שהם מאשימים אותי שהכול בגלל לי ואני לא מעשים אותם הם צודקים הלכתי מי שם לפני הסוף ונשאתי לדירה בפעם האחרונה לקחתי קצת כסף וירדתי לים המלח במטרה לא לחזור בשלב זה הטירוף כבר נכנס בי נכנסתי לים ונישאתי להטביע את עצמי בים הדמאות הגדול אבל צחוק הגורל צפתי על המים שוכב לי שם ובראש אלו לי רק המילים האחרונות שלי אליך ושלך אלי תבטיח לי שתמשיך איזה יופי למה אבטחתי לך אבטחה כזאת שאני לא יכול לעמוד בה זה לא פייר אפילו לחזור אחורה אני לא יכול לברוח לסם למחרת בבוקר חזרתי לדירה ואתחלתי את חיי החדשים בטור זומבי 5 שנים חייתי כך זומבי אדם מת מאלך ללא תיקווה ממתין מי יום ליום למוות שיבוא לקחת אותי צחוק הגורל הוא לא בא אלי ב חמש שנים האלו רק חברים אבדתי אחד אחרי השני עם זה בפיגוע הוא בצבא אבל זה כבר לא אזיז לי כי הייתי חי מת מאלך עבודה בית עבודה בית אז זה קרה מי הכיוון אחי לא צפוי ואת זה ידידי הטובים אני מבטיח לספר לכם בפרק הבא והאחרון
אלוהים רק דמעות יורדות לי כשאני קוראת את זה!! 
(תודה לטל על הלוגו)
