|
התעמדי בפתח הגן ותלבשי שמלה לבנה ,
התהלכי על החול בכפותייך ו לא תאמרי מילה ,
התחכי לו שם עט יבוא הוא אל גנך ,
עד אלייך לכלותך יפתח הוא שערי ביתך ,
התוכלי לשבת על הספסל המאובק ולתת לו את ידייך ,
והוא יבוא עד אלייך למרגלותיך ויקח מעלייך את פחדייך ,
וילך ללא מנוחה אלייך ויבקש את סליחתך ,
והוא ישמור ולנצח יגן על שתי עינייך ולא תוכלי עוד לחייך ,
ובליבך זו שעתך האחרונה , מתחלקת לחצי חצי ,
לרגע עוצרת.מחזיקה עצמך מבכי ,
והגן עומד ולא זז.
התוכלי לאהוב את זיו פניו כמו אז? ,
התעמדי בפתח הגן ותסירי בגדייך מעלייך ,
והוא יהיה לך לשושן ותקטפי שלל פרחייך ,
התזכרי אותו ותביטי כי בעייניו דמעה זולגת ,
והוא יבוא עד אלייך למרגלותייך ויראה אותך שותקת ,
וישרפו כפותייך ולא תדברי עמו ותסגרי שערי ביתך ,
והוא יחכה לך חורף חורף ותבכי את על עצמך ,
התוכלי לשבת שם על הספסל המאובק.
וללחוש לו שאת אהבתך הרג? ,
ובליבך זו שעתך האחרונה , מתחלקת לחצי שלם ,
לרגע עוצרת.מביטה בפניהם ,
התוכלי לראות אותם את כולם ,
ולהגיד להם שמעולם לא היית כמותם?.
|
יש לי שיר יפה שכתבתי: 
- וזה ממששש לא באג ;)
